אתה יודע שאני הורסת את המשפחה שלי?
אתה יודע שכולם צועקים כאן בגללי? שכולם ממורמרים? עצובים?
כועסים?
אתה יודע שהם תקועים כאן בגללי? אתה יודע שהם לא רוצים אותי?
לא צריכים אותי?
אתה יודע שהם בקושי מדברים בגללי?
אתה יודע כמה שאני מפריעה להם ומעצבנת אותם?
אתה יודע שאני הורסת להם את החיים? שאני הורסת אותם?

אני אשמה, בגללי המצב הוא איך שהוא נראה
אני גרמתי לכל זה, הם חפים מפשע, אני אשמה
אני צריכה לעוף מכאן, זה יעשה להם רק טוב

אתה יודע שאני כבר לא יכולה לבכות?
אתה יודע שאני כבר פשוט לא מסוגלת?
אתה יודע שפעם בכיתי מכל דבר קטן שאמרו לי?
אתה יודע שעם הזמן, פגעו בי כל כך הרבה, שכבר הפסקתי לבכות?
אתה יודע שלא בכיתי יותר משנה?
אתה יודע שכשהיום, שהם צעקו וקיללו, אני שתקתי ולא הזלתי
דמעה?

אני יודעת שהם פוגעים בי בגלל שאני פוגעת בהם
אני אשמה, זה לא הם, אני גרמתי לזה
אני טועה, הם צודקים, אני לא בסדר

אתה יודע שכואב לי?
אתה יודע שאני רוצה לבכות ולא יכולה?
אתה יודע שהבכי יכול לאזול?
אתה יודע שנמאס לי להאשים את עצמי? ושאולי גם הם אשמים?
אתה יודע שהם לא מבינים אותי בכלל ושהם לא מכירים אותי?
אתה יודע שאני הורסת את המשפחה שלי?