העיר ריקה, חצות מזמן כבר נעלמה,
טיפות ראשונות של גשם,
טיפות אחרונות של שפיות,
מדליק סיגריה, בידי השאלה,
מה כל כך עצוב, מה בי השתנה.
מעיף מבט אל החלון,
מחפש שארית של זיכרון,
זוכר אותך הולכת,
רצה אל ים של מכשולים.
מלאך ללא כנפיים מרחף מעל ראשי,
מלאך ללא כנפיים לוקח את נשמתי,
מחסיר בי פעימה,
גורם להזיה, מפיל לאשליה.
והכעס בי חולף,
את עצמך ונישמתך, הולכים בי,
לוקחים איתכם את הכאב,
במבט אחד שלך, נפלתי לצרות שלך,
כמה שרציתי לברוח, מה שניסיתי לצרוח,
עדיין,
הכעס נשאר, הכעס נשבר, עולם אכזר.
למרות כל התפילות,
למרות הנפילות,
שוב חוזר אל התימיון,
מביט בו מלמטה- עם חיוך קטן בלב,
"לא אותי" אני אומר "לא אותי רק את עצמי"
ונושם בכל כוחי, אל יומי האחרון,
מתרפק לגעגוע, מתכנס לזעזוע. |