הדף כל כך ריק,
הנפש מתעייפת.
הכאב שלוחץ.
העין שנעצמת.
האהבה שפפסתי,
והסבל לא נגמר.
אולי כבר התייאשתי,
אולי לא מאוחר.
הכל עבר, אומרים יהיה טוב.
אך אני לא מוצאת שום דבר טוב, בלאהוב.
כי בסוף מאבדים את מי שאוהבים..
אז מה לעזאזל זה מוסיף לחיים?
אני מתגעעגת כל כך.
אתה עכשיו שם רחוק..
רחוק רחוק עד שבא לי לבכות.
אז רע לי עכשיו, ויהיה רע גם מחר.
קברו אותך, ואני פה..כבר מאוחר.
הסתכלתי,ראיתי ,חווויתי,סבלתי,
התייאשתי בכיתי, התרוקנתי....
ואולי פשוט עדיף לשכוח,זה כשלון.
אולי אחלום? אולי לא..
אולי אחשוב? אולי לא..
אולי אחיה? ואולי לא..
לא אשכח אותך חיים.... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.