אני שם את עצמי במקומך ומאבד תחושה ברגליים.
אז, אני חורט את שמך באולר ישן על ירכי השמאלית עם חץ שמסמן את
כיוון כניסתך, לעיתים אני מתבדר.
אולר היא מילה של עוורים, כמו פרח, אני מאמין לך. כשאת מתפתלת
אני יכול להריח את החורף ולדמיין סערה רחוקה באמצע הים אח"כ
אני שוב מרגיש את רגלי השמאלית, מתופף בעצבנות על גבך, השיער
שלי נושר.

אני שם את עצמי במקומך ואני מאבד תחושה ברגליים.
אח"כ אני חורט באולר ישן את כל המילים שרציתי לאמר לך
ואיבדתי.
לפני שבוע גדעו ארבעה עצים תמירים ברוטשילד 104, עמדתי והבטתי
בגברים עם המסורים המטרטרים, מעמיקים בבשר העצים,
הבטתי בעצים מדממים נסורת אדומה ניתזה לכל הכיוונים, עננים של
בשר עצים טרי טינפו את שערם, זרועותיהם, חדרו אל תוך
חולצותיהם, נעליהם.
בערב לפני המקלחת הם יהפכו נעליים ויביטו
ענן דממת עצים
חשוף
מנוף גדול שלף את הגזעים עם השורשים מתוך האדמה הרטובה,
החורף הזה יביא בשורות.

אני רואה אותנו מתפתלים בין הסדינים והיד שלי מחפשת משהו
ולא מוצאת.
נורה כתומה מהבהבת מול עיניי ואני מתעלם.
משהו מתפתח שם מאחור ואני נותן לו לגדול.
כמו עובר, מרגיש את זה זורם מכל הכיוונים עוטף אותי, אולי
קוראים לזה רגשות אשם
אני לועס עכשיו סכין גילוח, כשאני בולע דם אני מרגיש טוב יותר
את שומעת ?
מרגיש טוב יותר
כשאת פותחת את הרגליים, מרגיש איך את נכנעת, אני מרגיש איך את
נכנעת כשאת נוגעת לי בשיער
אחר כך ברדיו  מודיעים על רעידת האדמה ואת ממלאת לי כוס של מים
עד הסוף ומחכה.

אני כל כך מלא, שכשהאדמה רועדת אני נשפך.