לו עלים של שלכת החפזת לתפוס
ברגע של טוהרת אשליה של פיכחות
לו עלים של תקווה השכלת לגרוף
ברגעים בהם עלים בעולם לא היו כלל
מבושים של תשוקה
מסתירה תמידית
החוכמה
שלאחר מעשה

בחצר הקטנה
חג סביב עצמיות אבודה
מרגיש את הלחץ זורק שיבה
במקור כל חיוך בתוכך

ועינה עדיין מביטה בלגלוג
לא מבוטל וזכותה לדמוע עדיין רק שלה
רק שלעולם לא תדע שום תשובה

כאילו יכולת לשרטט מעגל דמיוני
בחצרות של בדידות
לצעוד בצעדים מדודים
תוהה נפשך הרהורים
של נידונים למוות
בימיהם האחרונים

ועתה כולך בבידוד
פוסע כאילו על מנת להגיע
לאותו הניתוק
רגע האמת
תחושת השיתוק

ואינך יודע בכלל
על מה המשפט
ועל מה גזר הדין

שאלות של הגות
מנופפות סדינים לבנים
מתמזגים לאט
והופכים תכריכים
אלו אשר יעטפוך
בעוד ימים מעטים

כמתק טעמו של הרוש
כארס המתפשט לאיטו
במרץ פעימות לבבך
בגלישה איטית אך עקבית
כחלק בלתי נפרד מדמך

ומאחורי הווילון השחור
שורות על שורות
כבהצגת תאטרון
סופנית
ישבו כל אוהביך
ידמעו דמעה של פרידה
מוקיריך
שופטיך

כולם כאור הגדול
הממתין מבעד לכבדות
שערי האופל
כולם
כולם
מורי דרכך
מחנכי נפשך

אוהביך

אונסי נשמתך
ובועלי תקוותך

בשם הנאורות
שופטייך

יזילו דמעה.






27.4.03