"תגיד,אתה לא חושב שזה קצת מוזר?"
"מה מוזר?"
"שבנים תמיד מתאהבים בידידות הכי טובות שלהם. זה כל הזמן קורה!
אני משתגע מזה! זה כאילו שידידה זה פוטנציאל לחברה.
קרה לך פעם?"
אני שונא את זה. פשוט שונא את זה. כל פעם שאני בדרך חזרה הביתה
מאיפושהו ואני מת מעייפות קורים כל הדברים שרק יכולים לקרות
בשביל לעקב אותי. הדרך מהקניון נראית כל כך ארוכה שזה משגע
אותי.
"ניל? אתה מקשיב לי בכלל?" מרוב עצבנות שכחתי לענות לו.
"סליחה... מה אמרת?"
מארק הסתכל עלי מצחיק. "לא משנה, לא משנה".
"לא נו, תגיד לי!"
"עזוב זה לא היה חשוב"
איזה ויכוח טיפשי. למה אנחנו תמיד מתוכחים על דברים כאלה?
שתקנו קצת והמשכנו ללכת. עברנו ליד הבניין הזה של הדוסים. איפה
שהם מבלים כל יום שישי.
"לדעתי אלוהים מת" מארק אמר. אני נשבע שאני בחיים לא אבין
מאיפה הוא מקריץ את כל השטויות האלו.
"מה?!" אמרתי עם הרמת גבה.
"תחשוב על זה, על פי התנך האלוהים הזה היה מדבר איתנו כל הזמן.
מה קרה לו? נגמר לו מה להגיד?
חוץ מזה העולם הזה דיי נדפק מאז, למה הוא לא מתקן אותו?"
"על מה אתה מדבר?! מאיפה הפלצת את זה פתאום?!"
"סתם. הסתכלתי על הדוסים האלה וזה גרם לי לתהות".
שתקנו שוב. כל הדרך הביתה אני הסתכלתי על הריצפה והוא עישן את
הסיגריה שלו.
הגענו לבית שלי, הא המשיך ללכת ואני נכנסתי פנימה.
נכנסתי לחדר שלי וסגרתי אחרי את הדלת, הורדתי את התיק והתחלתי
לחטט בו.
היה שם פתק. כנראה נשאר שם עוד מבצפר. פתחתי אותו. זה היה פתק
מליאור, הידידה הכי טובה שלי.
חייכתי חיוך עקום. תמיד היה כיף לקרוא את המכתבים של ליאור.
בטח היא השחילה לי אחד לתוך התיק בדרך הביתה.
רוב הפתק היה על שטויות אבל זה מה שכל כך כיף בפתקים שלה.
חייכתי שוב. נשכבתי על המיטה והמשכתי לקרוא את הפתק.
אחרי שהיא סיפרה לי את התוכניות שלה להיום וכמה משעמם היה לה
בבצפר, היא הקדישה מספר לא קטן של שורות למארק, הבחור שכרגע
הלך איתי הביתה.
"אוי כמה שהוא נפלא! כל פעם שעצוב לי הוא גורם לי להרגיש כל כך
טוב! אני כל כך אוהבת אותו! ניל, אתה לא יודע
כמה טוב הוא עושה לי! הוא גורם לי להרגיש כל כך אהובה!"
בסוף היא ציירה לי איזה ציור קטן וחתמה על המכתב.
שמתי את המכתב על המיטה לידי.
הכל נראה לי רע אחרי כמה זמן שאני שוכב בלי לעשות כלום על
המיטה.
ליאור הייתה מעירה לי על זה הרבה פעמים. אומרת שאני שלילי
מדי.
איזה יום מסריח היה לי. לא רק שמארק שיגע לי ת'שכל עם השטויות
שלו, גם את העבודה באנגלית עוד לא התחלתי.
אין לי כוח להתחיל אותה עכשיו. אני רק אשכב כאן קצת עד שאני
ארגע.
התחלתי לחשוב על ליאור. איך אפשר שלו? היא מקסימה כל כך. בקלות
הייתי מתאהב בה אם היא לא הייתה הידידה הכי טובה שלי.
מעניין אם היא כותבת דברים כאלה גם עלי. מה שהיא כתבה על מארק
אני מתכוון. אני אף פעם לא מרגיש כאילו שהיא מעריכה אותי כמו
שאר הידידים שלה. למה היא אף פעם לא כותבת לי עד כמה היא
מעריכה אותי? אולי היא לא כל כך מעריכה אותי... או שאולי
אני שוב מתחיל לחשוב שלילי בגלל שאני שורץ בלי לעשות כלום על
המיטה שלי.
מה מארק עשה שלו מגיע שבח ולי לא?
דיי ניל! זה מזה! היא הידידה הכי טובה שלך! היא אוהבת אותך!
אתה אוהב אותה... מאוד אוהב אותה...
ברור שהיא לא מאוהבת במארק... אם היא הייתה מאוהבת בו היא
הייתה מספר לי כבר...
למה אני לא גורם לה להרגיש טוב עם עצמה? למה אני לא גורם לה
להרגיש "נאהבת"?
היא גם אף פעם לא מתקשרת לכאן. אני תמיד מתקשר אליה. כנראה שזה
באמת אומר שאני לא כל כך חשוב לה.
מה הקטע שלי?! למה אני בטוח שכולם כל כך שונאים אותי?!
אולי השטן מנסה לגרום לי להתאבד או משהו, או סתם למרמר לי את
החיים.
אמא שלי קראה לי מלמטה לבוא לאכול ארוחת ערב. "מהר, לפני שזה
מתקרר".
אולי אני סתם שלילי... אולי כל המחשבות שלי נכונות... לפחות
במשהו אחד אני בטוח.
אלוהים מת.

מצטער אם הסיפור קצת מבולגן.... לא היה לי כוח להתחיל לסדר
אותו.

נכתב כששכבתי על המיטה שלי  :-)