עוד לילה עבר והבוקר הבקיע, ואני רק חושבת לעצמי שהזמן שלי
אוזל, שהשעון מתקתק ושאני חייבת להגיע להחלטה כבר בימים
הקרובים כי להמשיך כך עם כל הרגשות המעורבים אני כבר לא
יכולה.

אני כל כך אוהבת אותו ואני לא יודעת אם אוכל כך בקלות להוציא
אותו מחיי הרי אני והוא קשורים בדרך זו או אחרת למרות שאנחנו
ביחד מעט מאוד זמן הוא חלק ממני ואני חלק ממנו ועברנו כבר כל
כך הרבה ביחד...

אני מאמינה שזו תהיה ההחלטה הקשה ביותר שאצטרך לעשות במשך כל
חיי.

אני מנסה לדמיין את עצמי בלעדיו...
להתעורר בלעדיו...
ולעשות את כל הדברים שעשינו יחד לאחרונה...פתאום לבד...

ואני חייבת לחשוב על זה עד סוף, כי אם אחליט החלטה לא נכונה
,אתחרט עליה כל חיי...

אז החלטתי...
אני פשוט חייבת לעשות את זה...
ואני כמעט בטוחה שזה הצעד הנבון ביותר, המחושב ביותר...
וכמעט בטוחה זה פשוט המקסימום שאני יכולה לתת כעת...
אני כל כך רוצה להאמין שזו באמת ההחלטה הנכונה ושאתה אי שם
תבין אותי אם בכלל יש לך רגשות...

אז החלטתי...

אני...

עושה הפלה.