1.

הרבה דמויות בסיפור הזה.
אני קוסטיו, הגעתי לפה מחדש לא מזמן.
שמים תכלת רוב הזמן, חילקתי לי משפחה וחברים, כמה קלפים נשארו
הפוכים
בניהם בית ואת.

כשנחתי היה עוד בוקר, ריח של לחות
שלושה ילדים מחפשים את המטמון בירושלים
המתעוררת. אני מצטרף אליהם לרגע  -- וממשיך בחיפוש המטמון
שלי.
מדרגות אבן, שער ברזל, דלת עץ.
מושך את האף גבוה ונכנס.

הרקדנים של הערב, ישבו בסלון, נעים בחוסר מנוחה.
הכלב התגרד על השטיח - זמן משפחה
אז מה יהיה?

אם מנסה לחייך. רואים שהיא עדיין אוהבת, אני מריח שקשה לי.
ניגש לאמבט שוטף פנים בסבון יונה
עושה פרצוף למראה, זה לא מתרכך, אבל הריח כבר הרבה יותר טוב.
אולי אפשר לעשות שלום?

אם נכנסת לתמונה, עומדת מאחור. "בחנתי אותך, עשיתי צליל ולא
שמעת, אתה בסדר?"
אני מסניף מהיונה, מנסה לעוף. כנף עוד מחלימה, נושם באומץ
לכאב.
חיוך שמרגיש כמו הפרצוף מהמראה.
התשובה - כן.

2.

ים תל אביבי, קר בכל הרגליים
ובגב.

יש פה כלב שמשחק עם איש.
אני משחק עם שניהם וממשיך.
מסתכל מסביב לראות שלא כתבו את זה קודם:
בחורה יפה מסתירה לי את האמת במשקפי שמש כהות בהן אני,
מדמיין את שאר שער הערווה שמציץ לה,
מלטף את הפרווה על ראשי.

מעדיף אותה דוקרנית משהו, וזאת רכה למגע.
הפסיעות הבאות הן כבר לא באותו הכיוון.
בחורות מזכירות לי שאני רעב.
מזמין פיצה ופותח עיתון ספורט.

שני כרסים מביטים בי משולחן סמוך,
לא ברור לי אם אני כבר מפורסם,
ואם כן, עבור מה.
אוכל את הפיצה ומסתלק.

3.

זמן לא מעבירים.

לפעמים כבר הרגיש חלק מן התמונה. הוא לא שכח את הערוץ, שהרי
העביר דיווחים סימולטנית.
עדיין, צפוף פה, ומלא בטעמים של אחרים.
השמים עכשיו לבנים. מכבה סיגריה מסובב ראש, מתמקד בנרות על
שולחן של מישהו אחר.
מחשבות ארוכות.

בפגישה עם האדמון הצרפתי הוא לא רואה התקדמות ממשית. האדמון
ערני וחייכן, לבוש חצאית משובצת ניחוח אחר. קוסטיו לבוש חולצה
ורודה, שרוולים ארוכים שמלחכים את קצוות הצלחת לפני כל ביס.
מאחוריו מאטה רכבת, קשר עין עם הקטר, וזה נגמר.

חשבון מזמין האדמון, קסטיו כבר בחוץ.

יש מתח בניהם, קסטיו עוד לא בחר לאן למתוח אותו.
האדמון נע בקלילות, חיוך על פניו, משאיר מעין שובל לבן שקוף
מאחור.
קוסטיו בוחר במיני, הם נכנסים לאוטו.
4.

אני מאתר זיכרון מוקדם.
חוף ים, אחים הורים ושמשיה מסביב, עיני פקוחות.
מזהה את רעש הגלים ומביא לפה.
זה עוזר מעט. מבט לחלון.

פעם רציתי למצוא אותך, עכשיו זה כבר לא משנה.
עדיין ברור לי שתבואי כשבאמת ארצה. יש לי דברים אחרים עכשיו.
מדליק סיגר מרגיש חשוב.

NEXT!
5.

זה צפון.

אני מביט החוצה, מחליק את שערות ידי עם כיוון הרוח.
עוד לא מבקש פגישה עם המר השחור, אם כי מהרהר בו.
ספרה ימנית משתנה בשעון שברכב, הוא מחייך אלי במראה, אני נוגע
בעדינות בידו הפנויה.

"לא צריך לדבר על זה, זה כבר כאן" הוא מטעים,
החיוך שלי משתמע לכל פנים, שותק.

האדמון מפסיק לחפש את המבט שלי במראה, ואני הפסקתי לחפש
אובייקטים זזים להביט בהם.
יש כבר אהבה בסיפור הזה, ואני מציץ בורח.
משהו מציק לי.

מסיר את התחתונים. חושף בשר.
עכשיו כבר הרבה יותר טוב.

6.

אין אלוהים.

ביום השני לשהותם בחדר מוציא קסטיו כפפה מכיס מכנסיו. הוא ממלא
אותה בשאריות הבשר מאתמול, הרוטב נוזל על הרצפה.

הדרך לדלת.
ליד האדמון יש סיגריה, אז מה?

השהיות.
עדיין בדרך לדלת הוא שוטף זווית של עין רטובה.
יש צעיף על הקולב, מסתובב על צווארו, בדרך לדלת.

"תגמור את הקפה שלך לפחות".
אההההההההה!

מניס זבוב מהכתף, מניח יד על ידית.
עכשיו לא חושב על הריח של הרוטב השפוך. עכשיו בחוץ.

7.








8.

אני מתרגל לאור עכשיו, שמים מעל עיר.
יש ספסל בקצה השני של הרחוב, עליו ציפור שמביטה בי כשאני
מתיישב.

אבן מנצחת בכיס הימני, אוטובוס עובר. ציפור עפה, אני מעשן.

כשאני לבד, אני לבד עכשיו. נשימותי קצרות מקטין פסיעה.
מכונית סגולה פונה ימינה ברמזור, אני אחריה. חונה בבית קטן
קפה: "הפוך בבקשה".
צלצול פלאפון בין שתי שתיקות, על השולחן שלי עוד זוג ידיים,
מחזיקות עיתון.

"בדרום ינשבו רוחות" אני מחייך ולוגם.
"תענוג לעשות אתך עסקים אדוני" יד מושטת, מבט של מלצרית.
כורך את הצעיף, הכסף על השולחן, ניגש אליה מחייך.

יש לה רנו ירוקה, אנחנו בפנים, טור לפנים ומאחור, יוצאים
מהעיר.

9.

יש לי סוד, לפעמים זה מתפלק לי ומרטיב.
אני מאוד אוהב.



10.

תיק:
במילים אחרות אני משתמש
בשחור הקטן שמקרין לי חמימות לראש כשמישהו רוצה אותי.
סיגריות,
נוצה שנשרה במקום אחר.
גוונים שלי ארוזים בצנצנות שקופות
סוודר.

על מושב מרופד מאחורי מלצרית
סגור ובתנועה, האני שולף ממנו סוגריה
המלצרית מדליקה.

11.

מדבר, מלון ירח
גוף מלא
מדבר, מינית
האני מבין ומתרגם.

גם סקס על השולחן, סכין, ומזלג.
חיכוך העור שלה.
שופך ביצה על שערות ערווה ועל זיפי שטיח - מצית צמרמורת
בישבן.
סיגריה.


האני פה מחייך, זה עוד לא קרה.
קסטיו מתרגש עכשיו, מי עוד?

מלצרית:

12.

נעים על שולחן ושטיח,
ואני חושבת מחשבות משתנות.
מחליפה יד וזקוקה לחופש במרפק
מחייכת,

יום מיוחד, אולי מוזר
חסר לי משהו
אהבה.

13.

מזכיר: אף אחד לא חייב לשחק איתי.
האני מתכווץ ולא יוצא.
נושך נובח; מוצץ בולע; מזכיר נזכר
שאפשר
להתחיל
פה
ריק
אחר.

14.

אזעקה של רכב, אני יוצא ממקלחת חמה
אין מוזיקה אחרת, והשקט מתפנה ברצון
למה?

צנצנות פתוחות על השולחן. מערבב כחול עם מלצרית.
טביעות ירוקות מסביב צוואר, צהוב מדבר זריחה מאיר ליצירה.

עכשיו אני
לא בוחל בשחור
שפריץ של אדום גם לקיר
נעלמת.

שוב לבד.

14.

                             מבוקש,

               קטן גדול, ילד, לוחם, חסר מרגוע.
         גובה היקף חזה, בפרופיל רואים רק אף אחד.

                    מי שמוצא יקבל הכל מזומן.

         תודה.

.14.1

זה יהיה פרק הבא רק שאני אחליט!
יושב באותה אמבטיה, פתאום כל הדגים שצפים סביב צבעוניים
קוראים לפתוח קוסטיו.
והאני נפתחת עם קוסטיו
לא רואה את הדגים,

לא בטוח שאני באמבטיה.

פזמון: יהלומים

15.

בוקר, שלוליות אדומות חושפות לבן בפנים,
הוא לא מסביר למרות שמנסה - שומט.
אותות נעימים מגיעים מהשחור הקטן - שומט.
גוחן מעל שלוליות, טועמריח, מוסיף שקופות מלוחות גם בשבילי.
אין מלצרית אין אדמון, אין דגים, אין בית, ואת אינך.
פסים של אדום על כף - זרוע - כתף
מזמין את המר השחור לגחון איתי, להוסיף כמה שקופות משלו.
טובל עוד כף במררק
מצמיד למר, חיכוך של צורה סגורה
לתוך צלילים של פסנתר וחליל נכנס עכשיו טמ - פה:
פעימה של מר
.
16.

הוא נשאר בחלל הזה,
הבחוץ לא מאיים כבר
כמה שעות
אבל הוא פה ישוב קמום הלוך
באותו חלל

יש טענות לקסטיו
ארבע סיגריות מכאן
האני טוען אותם בכשרון וחדווה
מצלצלות פעמוני - רוח

רק שמינית מהתמונה לוקחים שמים
מחולקים גם הם לבנים,
באנטנות.
אין טענות.

17.

בין המון איברים עיוורים, מקומרים
סימני שאלה
וקריאה
גברים ונשים
כאחד,
קסטיו והאני רוצים כבר לגמור.