רשפים וגיצים ליחכו את ליבך,
ואתה המשכת בתלם הבלתי נודע,
הכל כדי להגשים את החלום הכמוס.
"הם לעולם לא יגלו, לא יבינו שחשפתי את תוכי,
העיקר לבנות אותה, לבנה רודפת לבנה, דמעה שורפת דמעה,
החומה המושלמת שלי".

מוצא נחמה בחיוך קורן,
במילה מלטפת לאור נרות חרישי,
ואז נושף, מכבה את הצחוק, מתכרבל בחשיכה.
טעויות לא עושים פעמיים, כך הכלל אומר,
אך שכחת שמעולם לא ידעת לספור,
רק עד שאותו כאב ישן חזר,
כאב הבדידות המאולצת.

מצייר לב ילדותי, מוצף בחיצים חודרניים,
דם השני מרחף סביבך בהד מונוטוני.
מאזין לקצב הפעימות,
דרוך ומחכה למוות הממשמש ובא.

הלא תכנע לחלום נגוז ?!

הנח לליבך הרעוע, תן לאמת להתגלות,
שבור את החומה במסירות, הראה להם את הפרח שבך.
הוא נוגה ומופלא, מרנין וממכר.
אל תניח להם לקטפו, שמור על זכותך לשונות.
היה עצמך בכל אשר תלך !