היום בבוקר איזה דוס דפק לי ת'אוטו.יצא ברברס מהחנייה, בלי
להסתכל. 1800 שקל הוצאות.עכשיו חברת הביטוח כועסת.ושלא תגידו
סתם דוס, דוס דוס.אחד כזה מקופח, ששמונת הילדים שלו לומדים
בישיבה, מפגינים למען ש"ס, בטוחים שדרעי זכאי. ת'אמת, למרות
שהוא הבטיח לשלם לי ת1800 שקל, אני מרגיש שיצאתי פראייר.בכל
זאת, אני הוא זה שמפרנס אותם.ובכלל,בזמן האחרון, לא משנה איך
מסתכלים על זה- הדוסים תמיד דופקים אותי.ואני זה שנהייתי
מקופח, האשכנזי הקטן.
באחד הימים, יום שישי בערב, נפגשתי עם איזה אחת בירושלים.
הרגשתי שזה זה, תיכף שובר ת'כוס, אבל הסתבכתי. בטעות נקלעתי
לאיזה שכונה חרדית, אתם יודעים. והדוסים, בדיוק כמו הפינגוונים
של קראוסיטיקס, ראו אותי והסובארו 86 שלי- נוסע להנאתי ביום
שישי בלילה, ומיד זרקו אבנים.סקלו אותי, כאילו זה איזה פרק
מהתנ"ך. ואני, מתפדח ליד הבחורה, מרגיש שכל נקודות הזכות
שצברתי נעלמות לי, רואה בריווינד איך הכוס השבורה נהפכת לשלמה,
ואיך שכל האורחים עוזבים ת'אולם.דפקו אותי שוב, הדוסים האלה.
אז הפסדתי 1800 שקל, מילא.אבל להפסיד בחורה? איפה קצת כבוד?
איפה האחווה?
אז אלוהים שונא אותי. שינשא.במילא רציתי למכור את האותו.עכשיו
בטח תהייה לי פג'ו חדשה.