כשאני מביט בשמים אני רואה שלכת
כשאני נכנס אל מתחת לאדמה, אני מרגיש קרירות
כמו כשמלכת החושך מבטיחה לאהוב
אני חושב שעצים בשלכת נשמרים כמו מתים
אני מביט מתוך המים וחושב על הגלמים שמתעוררים
אני חושב על אותם פסיכופטים שרוצחים אנשים

ובלי בושה מסתכל על עצמי ורואה את אותו הדבר

מנסה להחליט החלטות
ראשי טבול במי קדושים, ואני רואה רק את השלכת עוזבת את גופי
אני מביט לתוכה היא יבשה כמו עלה שנושר, מתעופף ונאכל

ובלי בושה מסתכל על עצמי ורואה את אותו הדבר
רואה כפול ומביט בשמיים השחורים אשר מעליי

ילדים נשרפים, אבות מתייבשים, מחטים נעוצים עם מטפחות בנשים
והם אוכלים בארוחת הבוקר של המלכה
את ילדיהם
הם לובשים שמלות לבנות מלוכלכות בדם
והם בוהים בי לובש שחורים מכסה גם את פניי בדם של חפים
בשעה שהשלכת נעלמת

זה בלתי אפשרי לעזוב אותך
כל כך קל לנסות ולהתחיל מחדש
כל הנשמות האבודות מתות כבר מזמן
השלכת גוברת, אוכלת, מכאיבה ונעלמת
אוכלת את התקווה
מכאיבה ללב
ונעלמת - האשמה בורחת לצדדים ונמרחת