עצור!
צעקתי.
אך הוא לא הקשיב.
הוא המשיך להלך לו בצעדים המהירים שסיגל לעצמו בימים
האחרונים.
עצור!
צעקתי שוב, בחוסר אונים ודמעה זלגה מזווית עיני.
הוא הסתובב לרגע, הביט בי, דרכי כמסתכל באוויר והמשיך.
עצור!
לחשתי.
אני לא מסוגלת להמשיך יותר, תן לי רק רגע, לנוח. ואז נמשיך.
בקצב שלך- מהר יותר, לאט... איך שתרצה רק עצור!
אך הזמן לא הקשיב.
הזמן לא מחכה לאף אחד.
ובטח שלא לך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.