שנינו שוכבים עירומים זו לצד זה. אין כאן שום משחק או רצון
לעשות רושם, הכל טבעי ומרגיש כאילו כבר שנים אנחנו עושים את
זה. שוכבים מחובקים ולא מתייחסים לכללים שאותם, מן הסתם, הפרנו
כבר מזמן. אתה מביט בעיניי ואיש מאיתנו אינו מעז לומר: אני
אוהב/ת אותך, למרות שזה ברור מאליו. אתה עדיין לא יודע מה אתה
רוצה מעצמך ובמיוחד ממני, לשם שינוי זה לא אכפת לי. הלבד אומנם
מפחיד אותי, ואתה יודע את זה, אבל להיחשף עד הסוף בפניך מפחיד
הרבה יותר.  אני מנסה להיראות קשוחה, להראות לך שלא יזיז לי אם
תקום ותלך אבל אתה יודע שזה שקר. כנראה שאחרי כל-כך הרבה שנים
אתה בכל זאת מכיר אותי יותר טוב מכולם.
אתמול הלכתי לישון עם תחושת החמצה מסויימת. אמרת לי שאתה
משתוקק להישאר לישון לצידי אבל מחר בבוקר אתה צריך לחזור
לבסיס. כל-כך רציתי שתישאר לישון איתי כי רק בזרועות שלך תמיד
הייתי מסוגלת להירדם מבלי להרגיש שלוקחים לי את המרחב שלי.