מעטפה לבנה מקושקשת,
ממתינה לבואי, להגביל, לתחום,
זורקת אותי,
ממורדות הר כנען

אלף מאתים וחמישים  מטר מטה, עין גדי
אז ידעתי, לא ידעתי אותך.
גם לא בבוקר קסום, שעוד לא עלה
חוף ים מוות, אופק כחלחל

אביב נסגר עתה על גליל,
פוחתת פריחה,
צהוב חרדל מתחלף
עשבים יבשים,
חלפה עונה

קור דצמבר,
רק משוגע
יוביל אותי לשינה
במדבר,
יעיר לראות זנב שביט

עדיין מוצאת יופי בשקיעה גלילית
בוקטור ההתקדמות שבחרתי
אך דלתות שסגרתי, אחרות שנסגרו,
נסגרות,
פותחת בעדינות מכתב
סוגר אפשרויות, מגביל שמיים

האל-בופ הצבעת אופק מזרח,
על שם שניים שבחנו שמיים
בלילות לבנים,
ומצאו תנועה,
שעתה מדהימה זנב לבן,
את שאריות שינתי
שחטפת

מטבח, מיים,
שטיפת פנים,
פותחת חלון,
קפה שחור,
לא שוברת שגרה,
במרפסת,
מריחה

מתחברת לקפה אחרון בחוף,
אחר רחצת בוקר,
בקור נחל ערוגות,
אחר מגע של לילה,
חיבוק, נשיקה על שפתיים,
לא יותר,
בוחן רגלי בתחתונים, גופיה,
מבליטה פטמות

נשארת תחתונים וגופיה,
מחפשת רוח בשרבי אביב אחרונים,
שתשטוף שערי,
תרגיע,
סכין חותכת בטן,
צובטת גוף מדמם,
נפש,
אין רוח שתייבש דמעות

היסוסי לילה,
למרות מגע נעים, קור מדבר ורציית דמות,
שער גולש על שער גולש,
שניים חוברים
אך רק בת חמש עשרה,
ופוחדת,
וחונכתי המתנה, שיקול דעת,
באומץ באתי איתך מדבר,
האם נפגעת מהלא?

כן, כבר לא
מסתירה דמעות,
קוראת שוב ההזמנה,
חוזרת על שמך,
שלא היה לי האומץ לקטוף,
בליל מדבר,
אז קראת שמי,
ועשיתי עצמי ישנה,
לא מימשנו אהבה