עומד על שפת הים,
בוהה בגלים,
קודם בגאות ואז גם בשפל.

תוהה בנבכי החיים,
הולך לאיבוד, כמו בגדול שבמבוכים.

השמיים משתנים
וכך גם מחשבותיי,
גלים של נחמה מציפים את גופי
למראה האור הבוקע מן הקצה
ובו בזמן מכל מקום אפשרי.

רוחות נעימות מטיילות באויר,
מפלסות להן את דרכן ביקום
בעוד הן נתקלות בי לסירוגין,
ומעצימות את התחושה העילאית.

ואני וחברי הטוב לחיים כאן,
בתוך תגלית אדירה של רגע קטן, רגע צנוע.
לעולם לא נדע מה עתיד לבוא, מתי ומדוע.
השלווה הסוררת אותנו ברגע קסום זה,
גורמת לנו לחוש את ההווה,
מוצק, חזק מתמיד.

תוהה איפה את עכשיו,
מי שלא תהיי,
אינני יודע מי את
והתחושות זורמות בתוכי,
כאילו את כבר כאן, איתי.

עומד ובוהה במשך שעות.
רגעים מדהימים בחיי.
לעולם לא אדע טובים יותר.