תסתכל על הירח, היא לחשה לי. לפעמים אני מרגישה כאילו הוא שם
בשביל שאני ארגיש בטוחה. מחייך אלי כזה, אתה יודע. הילה של
ירח, נשענתי אחורה על השמיכה. הירח השתקף על המים הכהים
והצללית שלה יושבת עם רגליים משוכלות, והשיער שמשחק משחקים עם
הרוח הקלילה של הלילה. זה נורא לבכות כשעצוב? היא שאלה את
האויר ומבטה רואה באופק עולמות אחרים, אפילו כשאין סיבה?
הסתכלתי למעלה לכיון שטיח הכוכבים. בלילות כאלה התשובות צריכות
לבוא מהאמת ואני חיפשתי סוד בשמיים. כמה כוכבים נצצו והירח
חייך ושתק. רק הילה קטנה שסבבה אותו רמזה לי שתשובה לא חייבת
להיות במילים. ליטפתי לה את הגב, את מבינה את התשובה? היא
הסתובבה וחייכה אלי. אני חושבת שמותר. חייכתי גם, זה מה שעושים
כשמחייכים אליכם ככה. היא חזרה להביט במרחקים. קורה לך לפעמים
שאתה שמח ועצוב? ואתה לא יודע עם לצחוק או לבכות? התרוממתי
לישיבה. קורה לי. אני צוחק ובוכה ובוכה וצוחק. היא צחקה צחוק
קטן והניחה ראש על כתפי. בא נראה ביחד את הזריחה, חבק אותי.
קול חלש של גלים מנומנמים, אור של ירח על המים, היא ואני והילה
של ירח.