ידעתי מה היא רוצה להגיד, אבל היא שתקה,
וכל מילה של שתיקה שלא יצאה מפיה הייתה ברורה,
שתקתי איתה בהסכמה.
יותר מכל אהבה לסבול ולשתוק,
על פניה חיוך אך עיניה קודרות.
הבטתי עליה בערגה,
יפה לה לשתוק.
ריח מתוק עלה באוויר ונשקתי לה.
הכל במקומו, הכל הגיוני,
הסתובבתי והלכתי.
מבט אחרון לאחור לפני שאני סוגר את הדלת והיא נעלמה.
המשכתי ללכת בלי לשים לב לזמן,
המילים יצברו אבק, המחשבות יתנדפו באוויר,
ריקנות נעימה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|