תעזוב, כך פתאום היא אמרה לו
אך הוא ידע כי היה זה משחק.

היא אהבה אותו, כך חשבה לה,
אך בו בזמן גם אחר אהבה.

ובכל פעם כאשר היה רע לה,
היתה רצה אל בין זרועותיו.

הוא יהיה שם תמיד, כך חשבה לה,
הוא תמיד ישאר רק שלה.

אך לא כך זה היה, היא גילתה לה,
כאשר את שתי אהבותיה איבדה,

היא נשארה בודדה ושבורה לה,
כשהוא עם אחרת הלך.

את אהבתה מעולם לא גילתה לו,
והוא אותה מעולם לא אהב.

היא בלילה בשקט בכתה לה,
הוא דמעותיה מעולם לא ראה.

הכל היה אשליה, כך גילתה לה,
הוא שלה מעולם לא היה,

הוא שכח אותה והמשיך הלאה
היא אולי לא תשכח לעולם.


(מוקדש לזה שביצירותיו נתן לי השראה, אך לא היה אלא אשליה
בחיי...)