שלומית עומר / תחינה |
אלוהים, מכוער הוא עד מוות.
ניסיתי לזרות עליו חול,
להסתיר בשק אותו מרצע.
הוא ממאן להתכסות באומרו
אינך כסויית חטאה
כל עוד ישנם שקי חול.
ניסיתי להשליכו לתחתית העולם
שם מקומו, לא בחיי,
אך הוא מכבר בתחתית הנפש
מראהו נהיר בעיני-רוחי
בלית ברירה אקבלנו אלי.
אלוהים, מכוער הוא עד מוות,
במלוא כיעורו
הוא לי כאח, כאב, כבן,
כנשימה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|