רכבת יוצאת בדרמה.
כל קטר - איזה קטר!
הגלגלים יושבים יופי
על מסילות הברזל (באמת ביופי).
סובייקטים יושבים בקרונות.
וסובייקטים נוהגים בקטר.
איזו גוש של בני אדם.
הקשיבו לשפתם!
גם מבלי לתרגם את המילים
לאיזו שפה מוכרת. רק הקשיבו
לצלילי המילים. כל הגולו גולו,
המולי מולי, מזה לא בונים מדינות,
אמנם, אבל רכבות אפשר.
וכל הצ'וק צו'ק של הרכבת
יחד עם הגולי מולי של
היצורים האנושיים הנשגבים האלו.
מוזיקה אלוהית,

הייתי מנגן במאה שערים
את זאת המנגינה. איי,
זכיתי להתעלס עם אחדות
מן הנשים, ולא זכיתי לעונג
כמו זה, כמעט כמו ההפגנות
מול הבית של פרס, שהייתי
מנפנף בזין, ומזריע את
מדי השוטרות. אני אוהב את חוף
הים, ואני אוהב את לבנת המרום,
ואני אוהב רכבות, ואני אוהב בני
אדם, אינני איש רע, אני איש שאוהב
רכבות ואוהב בני אדם ואוהב להזריע
שוטרות, אני אוהב לישון,
ולקום כל יום לעבודת הבורא
להפליג כל יום על כנפי השכינה.
לשכון במרום, יחד עם הלבנה.
אוי, כמה שאני אוהב את כל
הנשים שהזרעתי, וחלקן דרך
האוזן כמו מריה הקדושה, וכמו
וכמו וכמו וכמו וכמו וכמו

כמו

כלום.