זה לא נועד בשביל שייקראו וייבקרו,
זה לא נועד בשבילי
זה נועד בשביל הלב שלי.


המוח שלי רותח מרוב מחשבות
זאת הפעם הראשונה שאין לי אחרי מה ללכת כי הלב שלי הפסיק
לפעול, לא פיסית (למרות שלפעמים נראה לי שככה היה עדיף), אלא
רגשית.
אולי הוא מפחד, הוא לא רוצה להוביל את שנינו לעוד פגיעה, ולכן
הוא מתחבא לו במקום שאני לא אוכל לראות אותו.
אבל הוא נותן לי רמזים: כל פעם שאני מתחילה לךחפש אותו אני
מגיעה לאותם המקומות, לכל אותן הפעמים שבהם הוא נפגע אבל
התאושש כשהוא פצוע וצולע.
וניסיתי להגיד לו, אני צועקת כל פעם אל החלל שהוא השאיר בתקווה
שהוא עדיין נמצא שם, שהפעם אין לו מה לדאוג, כי מצאתי את מי
שיעזור לנו, שירפא את כל הפציעות הישנות האלו.
אבל הוא לא מאמין לי, אני שומעת אותו בוכה, אני שומעת גונח
מכאבים ומשתנק כשהוא כבר חסר נשימה כל פעם כשהוא מגיע לעוד
פינה חשוכה. והוא פשוט לא נותן לי לעזור לו.

לב שלי, אם אתה עוד שם, תן לי להוביל אותך הפעם כמו שאתה הובלת
אותי כלכך הרבה פעמים, תסמוך עליי , תבטח בי, והכי חשוב תאמין
לי שאתה הדבר הכי חשוב לי כי בלעדייך אני לא קיימת. בלעדיך אני
עטיפה בלי תכלית,בלי כיוון, בלי רגש.