האדמה היתה מלאה בעקבות.
גיחכתי לה "מעט חשיבה יצירתית סבתא
כל חתיכת זבל של מישהו אחד היא אוצר של מישהו אחר".
עצרנו רגע לנגב את הזעה
"והזמן?", בקושי שמעתי אותה.
"הזמן לא משמעותי אם לא חושבים שהוא עובר"
"אתה ילד,ואתה מזבל את השכל",זה מה שאמא אמרה לי.
כאילו שלא נעלבתי הרמתי עליה את הקול,"זבל זה כמו דשן
אולי יצא לך שם משהו מזה"
חשבתי אייך כל הבוקר לא חשפה לנו האדמה דבר
וסבתא מלמלה לעצמה "אתה מתחכם,
אבל אני טפשה וכבר שנים יודעת שאין מה לעשות עם זה,
סבא מת."