יושבת פה, בחוץ לבד, בגשם וחושבת עלייך.
נזכרת ברגעים הכי יפים שהיו לנו ובוכה.
בוכה על כך שקר לי, רטוב ואין מי שיבוא ויחבק אותי.
הגשם עוד ממשיך לרדת ואין כאן אף אחד בחוץ
רק אני והעננים.
כולם בבתיהם עם משפחותיהם יושבים ליד תנור ומתחממים.
בטח גם אתה, אתה בבית יושב ומשחק ב"סוני" שלך,
או מציק לאחיותך כמו שאתה  כל כך אוהב,
או שפשוט סתם יושב וקורא,
אבל בטח טוב לך עכשיו, חם לך ואתה בלעדיי.
אני פה בחוץ, קר, יושבת וחושבת על מה שהיה,
מה שיהיה או יותר נכון,
מה שלא יהיה, לא יהיה יותר לעולם.
חתול שחור יושב מתחת לספסל,
רועד מקור ומסתכל עלי.
אני לא יודעת מה לעשות עכשיו,
אין לי מה לעשות,
אין כלום, הכל ריק, קר ורטוב.
ולך חם ונעים, חם ונעים בלעדיי.
עדיין אני בוכה, בוכה מתוך ייאוש, מתוך אהבה.
מלא תמונות עולות לי לראש,
תמונות שלי תמונות שלך, תמונות שלנו.
שקט כאן עכשיו, שקט שאי אפשר לתארו במילים,
רק עלים מתנופפים ברוח
ואני יושבת פה, קר לי ואני בוכה, בוכה עלייך.
בוכה ומהרהרת לעצמי כמה טוב היה לשנינו
לו היית נותן לי הזדמנות,
היה לנו טוב עכשיו, לי ולך.
אך אתה יושב בביתך מתחמם ולא חושב עלי כלל.
רק אני תקועה, תקועה במה שהיה, במה שיהיה,
בוכה על כך שאיני רואה את חיי בלעדייך.
עכשיו הפסיק הגשם ואני עדיין בוכה,בוכה על אהבה שחמקה
מידי,בוכה על לב שבור,בוכה עלייך,
בגללך...