אני יושבת עכשיו ומה ששמעתי פשוט לא יוצא לי מהראש, מהרגע
ששעתי את "זה" אני ממש לא "פה", הראש שלי מוטרד, מסוחרר, אני
בשוק, אני לא רוצה להאמין... אני רק רוצה להתעורר-מהסיוט.
אני יודעת שאולי אנחנו לא הכי קרובות וזה בטח מוזר לך שאני
בכלל מרגישה את הדברים האלה-אבל אני מרגישה, מרגישה מאוד,
כשנכיר יותר טוב כבר תביני שאני מתכוונת לכל מילה ב10000%...
שתדעי, שהמרגע ששמעתי על מצבו כ"כ רציתי להיות לידך, לחבק
אותך, להיות שם בשבילך, לתמוך בך...
ראיתי אותך בדמיון שלי נשברת, וזה שבר לי את הלב.
את בטח שואלת את עצמך, למה זה הגורל? למה דווקא לו זה קרה מכל
האנשים... ולמה זה בכלל צריך לקרות למישהו?! זאת תישאר תהייה
ללא פירוש, שאלה ללא תשובה, אין מי שיתן הסברים.
גם המורה שלנו, שכל החיים שלנו מלמד אותנו על הדברים הרעים
שאנחנו עושים נשאר חסר תשובה, הוא שותק, ואז אנחנו מתחילים
לחשוב שאולי הוא לא מורה טוב בכלל, או שאולי זה סתם סיפור והוא
בכלל לא קיים?!
בחיים לא חשבתי שאני אומר את זה, אבל ככה אני מרגישה...
איפה היית כשצריכים אותך? איפה היית שזעקו לך?! עכשיו זה כבר
מאוחר... עכשיו המון אנשים צריכים להשלים עם הטעויות שלך-כי לא
הגיוני שלקחת סתם ככה בן אדם וזאת לא טעות... אפשר להיות
אופטימים ולחשוב שבגלל שהוא מלאך רצית אותו איתך...
ובחזרה אלייך, חזקה שלי,
תמיד תזכרי משפט נכון ששמעתי "אלוהים לוקח רק את הטובים",
שזה קורה וילדים קטנים צריכים להתמודד עם אובדן של מישהו קרוב
אומרים להם שכל פעם שיורד גשם-הוא למעלה-בוכה-חושב עלייך...
שומר עלייך... הוא מתגעגע... זאת מחשבה יפה.
אני מבטיחה לך להיות לצידך בכל רגע קיים, להקשיב לך, לנסות
להבין מה שקורה לך...