הדרך אך ליבך
חצתה קוים רבים
כשהמפתח בידך
לכל המחסומים
וכל המבחנים
בהם על ליבי הקשית
כמו כל הימים
בהם מילה לא הוצאת
לא הגה ולא קול
ולו זרזיף קטן עליו אוכל לגדול
לפתח את התקווה קמעה
ולא לשווא להזיל דמעה
הגשר אל שפתך
דובר רבות עליו
בגופך, את יודעת את סודך
וכמה הוא מורכב
טלה, אריה או שור
היה לך קשה לבחור
בעוד עינך משכה מבט
אל ציור מציאות מעוות
ראית בו אבן על אבן
כיצד נבנה הגרדום הסופני
ובעוד לבבות גועשים, מה את תתכנני
מלבד להאכילם תבן?
גרזן הנפת
בעינייך העצומות
קמירות גבות
אשר אינה מבשרת על הרעות
מאחורי גבך חתכת
קשרים מבלי לגלות
עמעמת את הקולות
של נשמות חלשות
ורעם תחתוח
ביום הניגוח
היית מוכנה לשילוח
אחרי מסכת פילוח
האך שרפת גשרים?
את! אי קטן בים של איים!
הטבעת את יגונך בימים
קדרון אפל ששקע למעמקים
שחור בעינייך
שחור בשערך
כך היית צל לרגלייך
כשפסקת להתהלך
בינינו בני אנוש
לא עוד תוכלי לדרוש
יצר לך לכבוש
וכתר לענוד לך על הראש
היי מלכתי כמו הירח
אשר סהרורי תמיד זורח
כלאיני בקרנייך האפלות
מהן השמש תצילני בימות
השנה, ואם הבדידות
תפר עמי הידידות
ארצה זמן מועט בתאך
אם עוד ירשוני שערי ליבך
על משב אור רענן
נרכב יחדיו הרחק מכאן
קראי משמעויות ביניים
כשתסתכליני בעיניים
אהיה עד אז ברוחך
שביני בניחוח נשימתך
ארקום מילים יומם ולילה
או! עד אותו הלילה!
בהם תסירי הבריחים
מכל אותם מנעולים מפותלים
נקשור אחד בלבד שוב מחדש
כדי שאת אהבתנו - שוב אף אחד עוד לא ירש! |