ג'וני ישב ובהה באקדח......
"איך הגעתי לפה?","למה?"
הוא חשב בעודו מכורבל בעצמו בחדר חשוך בבית נטוש...

"אם דברים היו קורים אחרת... אולי לא הייתי פה עכשו...
אם רק אנשים היו רואים! אם רק אנשים היו מבינים!"

בחוץ... מכוניות עוברות, אנשים רבים ברחוב, קבצנים מבקשים
נדבות... הכל כרגיל!
ג'וני ניגש לעדן החלון... בידו אקדח, ובראשו מחשבות...

"הם לא רואים! אם הם רק היו מסתכלים על עצמם עכשו... תראו
אותם!!!
מעודדים חופש, שיוויון, אחווה!
אך מוכר בקיוסק מרביץ לאתיופי שעמד מול החנות שלו...
למה? מה קרה לנו? איך החברה הגיעה להיות ככה?"

הלילה יורד...
ג'וני עדיין בחדר... האקדח עדיין בידו...
בחוץ... סירנות משטרה...
וג'וני אינו יכול להסיר עיינו ממודעה על פנס הרחוב...

"...נעלם! המשטרה מחפשת
ילד כבן 16
שיער שטני 1.65
עיניי תכלת ופנים עגלגלות..."

ג'וני חושב לעצמו...

"עכשו הם מחפשים אותי... הילד הקטן...
הם נורא מודאגים... רק בגלל שאני לא איתם...

כשהייתי איתם... הם לא נראו כל כך דואגים...
לא כשאבא הרביץ... לא כשאמא צעקה...
לא כשהחברים צחקו... ולא כשהחברה עזבה...

אם הם רק היו יודעים... אם הם רק היו מבינים...
העולם כל כך אכזר... והגורל מגעיל ומר....
עכשו אולי הם יבינו... עכשו אולי הם יראו...
אך באיזה חשבון... תראו מה הם הקריבו!!!"

בבית הנטוש נשמעה יריה...
יום לאחר מכן דיווחו השכנים למשטרה על ריח מוזר מהבית...
השוטרים שהגיעו מצאו את גופתו של ג'וני... ללא רוח חיים...
ועל גופתו מכתב... ועל מעטפתו רשום... בדיו מוכתם בדם...

"תחשבו על העתיד, תזכרו את העבר."