נמרוד לין / כשהיא ישנה |
ויופייה נח עימה
אני מרשה לעצמי
לקלף את השמיכה,
לחשוף את חלקת גופה:
הגבעות הזעירות של עמוד השדרה
עולות ויורדות מתחת לפני העור
באדוות שקטות ורכות.
קשת הצלעות מסתמנת,
חיוורת,
כמו רישום הרוח בחול.
המקום ההוא מעל צווארה
בו שוטף שערה את הכר
נהר כהה - יופי
מכווץ את גרוני.
אני סופר נקודות חן.
פרושות על גבה
כמו מערכת כוכבים
אני קושר אותן בשובל
אצבעי הרועדת -
במגע יד אוהב
אני מצייר אישה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|