אחרי שהחלטתי לקבל על עצמי את עצמי ולשכוח לרגע אחד ממה שהיה,
לרגע קטן שבו אוכל להמשיך הלאה, אל עצמי, אל נופים שפעם
הרגשתי, אל אנשים שפעם ידעתי לאהוב.
נקייה או לא, רגועה או עדיין רצה ושואלת, מבקשת הוראות
מאלוהים, מהחיים. ואין ולא יהיו, סימנים מפחידים אותי, הרגשות
שצצות מהבטן האדמה ועוברות דרכי כאילו הייתי איזה כלי עזר, לכל
זה התגעגעתי.
לשבת ולחשוב ולשחק עם השטחים שבהם אני מטיילת חופשי, שלהם אני
יכולה להסתכל בעיניים, אם ירצו  - ילכו, זכרונם אצלי ובתוכי
יישאר תמיד.
אצעק עד שאבין שהזמנים עברו, אקווה שלא; אוהב עד של יישאר בי
חלק שלא אוהב; אעוף עד שאפול.
אקווה כל עוד יש בי נשימה, אחיה עד שאמות..