אני בדרך כלל לא לובש בגדים שקונים בחנויות, בטח לא בבאסטות.
יש לי תופרת קבועה שאני מגיע אליה כמה פעמים בשנה והיא תופרת
לי הכל בהזמנה.
אולגה לוקחת מידות כל פעם שאני אצלה למרות שהן לא משתנות כבר
כמה שנים.
אני עומד בתחתונים והיא עומדת מאחורי ומקיפה אותי עם הידיים
הלבנות שלה, השדיים שלה נמחצים לי על הגב.
אח"כ היא כורעת על ארבע ולוקחת מידות של הירכיים, גובה המפשעה
מהרצפה, הקף אגן.
זה הרגע שמשהו מתחיל לזוז בתוך התחתונים שלי.
היא מצחקקת ואומרת במבטא הרוסי המתוק שלה "אתה צריך עומדת בלי
לזוז, אי אפשר מודדת ככה...", אני מחייך.
"צריך להרגיע אותו, אולגה" אני משחרר את הזין "אחרת אי אפשר
למדוד" מכוון אותו לעבר הפה שלה שכבר פעור.
לא קונה בחנויות בגדים, תהרגו אותי.