תמיד רציתי לדעת. מי הגאון שאמר: "בסוף יהיה טוב!", וגם, אם
כבר מדברים על הדברים כאלה,  באילו נסיבות טרגיות הוא מת בסופו
של דבר?
אני יודעת, פשוט יודעת, שהאנשים הכי אופטימיים בסוף חוטפים
אותה הכי קשה. זה מה שנקרא 'אירוניה' לכל מי שלא הכיר, נעים
מאוד, אירוניה מילה מאוד שימושית, ובעולם הזה כדאי שתתחילו
להתרגל אליה כמה שיותר מהר.
כולם פה סופרים, בעצם, לפחות 90%. מעניין אותי לדעת למה כל כך
הרבה אנשים חושבים שהם יוכלו לתפוס את המהות של החיים האלה
בכמה שורות מסריחות באיזה סיפור או מונולוג או משהו שממילא רוב
הסיכויים שרק שניים וחצי איש ייקראו אותו, ואחד מהם הוא בטוח
מהמשפחה שלכם. די, לאף אחד לא אכפת מה אתם חושבים, זה לא
מעניין את התחת של אף אחד איך אתם הייתם פותרים את הבעיות של
העולם, או ממציאים תרופה לסרטן/איידס/סארס/וואטאבר. אף אחד לא
רוצה לשמוע, לקרוא או לראות איך אתם מתכננים להציל את העולם.
אני אספר לכם משהו, קחו את זה כעצות אישית ממני, ותעשו איתן מה
שבא לכם:
1. לא יהיה טוב - אף פעם! יהיה רק יותר גרוע.
2. אתם לא הולכים להיות מפורסמים, בטח שלא בתור סופרים. רוב
הסיכויים הם שממילא תוך שנה שנתיים העובדה שפעם ידעתם איך
כותבים יותר ממשפט אחד בלי שגיאות תפליא אותכם.
3. אל תתחתנו בגיל צעיר, ועדיף שלא תתחתנו בכלל, ממילא יש
סיכוי גבוה ששתגרשו, ואז זה סתם זין כל התהליך וזה.
4. אל תכתבו לאנשים ניתוח מדוקדק ומפורט ב"תגובות" של במה. זה
לא מעניין אף אחד. אתם לא יכולים פשוט לרשום: "וואלה", או
"אהבתי" או כמה מילים חביביות (או לא)? למה צריך להיכנס לפרטים
טכניים משעממים וטיפשיים?!
5. אל תשכחו לקום לעבודה.