ומכל הדברים שפעם סימנו
שפיות מאוחרת
לא נותר עוד דבר לנחם.
פנקסך נותר ריק
ואני עדיין בולשת
ודבר.

כבר אינך מדבר אלי, כפי שנהגת.
אחוז בטלפי רוחות ישנות
אינך חש, צורך לופת
לאחזני.

ואני מרחפת סביבך,
כאילו לא רואה
התרחקות איטית.
כאילו לא רואה
איך דבר ועוד דבר
יצרו הר של מכשולים,
בינך עד אלי

ואני נותרתי באהבתי.


כל המילים כבר כילו את עצמן,
כל המילים כולן
ואמרתי הכל
ברגע אחד של תקווה
שהרגיש כאילו אהבה גדולה

ואמרת "נקום"
והלכת אל תוך יום.





29.12.01