רקדנו, רקדנו כאילו אין מחר! ואז בחצות, הכל היה צריך להיגמר.
הייתי צריכה לעזוב את השעות המושלמות האלה, ולחזור לגועל נפש
של מה שהיה אז חיי. כמו מטומטמת, הפלתי נעל. כולכם ודאי חושבים
שהתמזל מזלי עם אותה נעל... אין לכם מושג כמה אתם טועים. וזה
לא באשמתכם. אתם ודאי מכירים את הסיפור - אני לא אחזור עליו.
אני והנסיך התחתנו, לא היה דבר מושלם מזה! חיינו באושר מושלם
וטוטאלי! כמו שמספרים - אושר ועושר עד עצם היום הזה... עכשיו
אני רוצה שתדעו מה קרה בחלק של - עד עצם היום הזה... שנתיים
אחרי שהתחתנו - הכל התחיל. אתם ודאי חושבים על מה בחורה ברת
מזל שכמוני יכולה להתלונן (מרימה משקפי שמש). ובכן רבותיי, אני
רוצה לספר לכם כמה דברים שאתם לא יודעים. הוא חזר הביתה שיכור,
אלוהים יודעים מאיפה, וכששאלתי איפה היה, בעיניו הופיע מבט
זדוני ושטני שכמוהו לא ראיתי מעולם. פחדתי. הוא התחיל לצעוק,
ולזרוק דברים על הרצפה, הוא צרח - "מה את מתערבת?!" והיכה
אותי. לא עשיתי כלום, לא הייתי מוכנה, הוא הרגיש "גבר", וכנראה
אהב את זה, אז הוא המשיך, וזה הפך לדרך חיים אצלנו. כולם ידעו,
כולם שתקו. לאף אחד לא היה אכפת, אז אני פה, כי אולי לכם אכפת,
אולי אתם תעזרו לי, אולי אתם מבינים, שאף אחד לא מושלם... אף
אחד, ובטח לא הנסיך שלי... |