למה הצמח שלי גדל עקום, אימא, למה הצמח שלי גדל עקום?
הוא לא גדל עקום, חמוד שלי, הוא לא גדל עקום!
אבל אני רואה את זה, אימא, אני רואה שהוא גדל עקום.
יותר תמיר ממנו לא ראיתי ביקום, חמוד שלי, אף פעם אל תשקר
חמוד!
'סתכלי טוב, אימא, 'סתכלי טוב, אנ'לא משקר, רק הניחי בו מבט,
הוא עקום.
אני מיטיבה לראות, חמוד, ששום דבר כאן לא נראה עקום!
אמא, הצמח שלי בוכה, הוא נובל, הוא מת ואת אינך מודה בכלום.
שלא תגיד שאימא שקרנית, חמוד, תפסיק דמעות או שאלקה אותך
בשוט!
למה שתכי אותי, אימא, רק ביקשתי, 'סתכלי בצמח- איך הוא מת.
תשתוק חמוד ולא, אסתור לך פעם נוספת. במשפחה הזו אין שום דבר
שמת, הפסק מיד!
לא אפסיק אימא, את רעה אימא, אף-פעם-לא, אימא, אפילו אם תכי
אותי בשוט.
אם כך, חמוד, אלקה אותך בשוט, חמוד, אלקה אותך עד שתבכה, חמוד,
עד שתשתוק, מתוק.
אי, תפסיקי, אימה, די, זה כואב... לא אתמם עוד אימא, לא אתמם
עוד...
ראו אותי כעת. אני מכה את בני יחידי אשר ילדתי, מכה בשוט.
והוא- ילדי, יושב לו מכווץ כולו בפינת החדר, נרעש, רועד ובוכה
על כי אני מרביצה. עודני מרביצה. ולמה זאת אני עושה? אני עצמי
איני יודעת עוד. פעמים רבות כשאני מכה אני שואלת את השאלה הזו.
שואלת ומכה. שואלת ומכה שוב. אפילו עכשיו כשאני מכה ובני צורח
מבעד לדמעותיו-
"למה, אימא, למה את מכה", אין לי שום תשובה לתת לו, ולכן אני
מיד עונה שיחשוב לבד. וכשהוא נוזף בי שוב-
"אני לא יודע, אימא, באמת שלא!", לא נותר לי אלה לחייך חיוך
דק, להתרחק בהיסוס- כי וודאי נטרפה בינתי- לאחור, לשבת או
להתמוטט על הספה ולהסמיק. כעבור דקה או שתיים אפשר לבכות על
מעשיי, אפשר גם לבכות על ההבנה שאין בי היכולת להבין למה אני
עושה את מה שאני עושה, ולהבין שאני- עקרת בית עם ידיים דוביות,
גרושה מבעלי שלא טרח לטפל בנו טוב, וזו וודאי גם הסיבה שבגללה
לקח אותו המוות- בת 41 קטנה יותר אפילו מבני שהוא בסה"כ בן 7.
לפתע הכל נראה לי גדול יותר ממני, לרגע נדמה היה לי כאילו כדור
הארץ כולו רעד תחתיי, אבל אני נשארתי עומדת איתנה. נזרקתי על
הספה הגדולה והכחולה שלי. משום מה עלה בדעתי להירדם ונשכבתי.
אך הוא ניגש ושכב לידי כשפניו מול פניי המחווירים. למה שלא
ייתן לי לישון? הוא הניח את ידו הימנית על ראשי, ליטף בעדינות.
ומעיניו הגדולות הפקוחות לרווחה התפרצה לה דמעה מזוככת של קבלת
הסליחה שמעולם לא אמרתי ולעולם לא אומר, כי אם כן, איך יגדל
להיות בעל טוב?
"לך לישון חמוד", סיננתי. וכשנרדם, אני, שלהירדם לא הצלחתי,
זרקתי את הצמח לפח.