ה' נותן וה' לוקח. בחיים הכל מגיע על מגש של כסף, פשוט צריך
לדעת לקחת. נותנים לנו לנשום, לראות נופים מהממים, ולהריח
ניחוחות מופלאים, לראות את כל היופי שבעולם ולהיות חופשיים
לפעול כרצונינו. אנחנו חופשיים וככה נולדנו ואנחנו מקבלים את
זה סתם, אנשים נהיו שחצנים וחושבים שהכל יגיע להם סתם והם לא
צריכם לתרום לסביבה. אבל הוא היה אחרת, הוא ידע שהכל לא מגיע
סתם וצריך לעבוד קצת כדי לגלות את מלוא אוצר החיים, ובמלוא
המילה הוא גילה, והעשיר את הסביבה בכל כך אופטימיות ואהבה. הוא
היה משהו מיוחד. ישר שהוא נולד מילא את החדר שמחה ומכיוון
שלחופש נולד הוא נקרא דרור. כבר מהגן היה אהוב וידע לתרום
ולתת. וגם בחטיבה ובתיכון כולם אהבו אותו, גם אני ולא סתם. הוא
היה מיוחד ותמיד ידענו ולכן גם תמיד צחקנו שלחופש נולד. תמיד
תכננו מה נעשה אחרי הצבא, כבר היתה לנו תוכנית מפורטת איך נטוס
מסביב לעולם ונעבוד בכל מקום, נכיר אנשים,  נלמד בישול
וכשנחזור נפתח מסעדה. הוא יכין את הסלטים ואני... אני את כל
השאר. ישר אחר צבא נלך ללמוד בקורס מיוחד ולא חשוב מה תמיד
נהייה ביחד. אבל הוא בגד בהבטחה והשאיר אותי לבד. הוא יצא
לחופש כאילו שזה יעוד משמיים. אפשר להגיד שהתחלנו את החלום ושם
באיזה אי אקזוטי שישר כשהגענו החלטנו להישאר לתמיד. זה היה
מקום שאפילו האדישים ביותר היו מתפעלים מקסם המקום. ושם כל
היופי שבעולם לא עזר. זה ככה ביום השלישי שהתחלנו לשם לב, זה
היה על יד מפל ענקי בין הסלעים ששם הכל היה ירוק, שם הוא
התמוטט בפעם הראשונה ואחרי זה באו עוד הרבה, עד שנהפך לקבוע
וידענו למה לצפות ואחרי זה בא גם החום הגבוה וכבר לא יצאנו
לטייל. בסוף כבר בקושי יכולנו לדבר. כשהוא עזב אותי הוא חייך
חיוך מתוק ונתן לי נשיקה והרגשתי את נשימתו עולה למעלה. הוא
נהייה קר וכבר לא ענה לי יותר. וכשאמרתי לו שאני אוהבת אותו
הוא לא הסמיק עוד וכשנתתי נשיקה הוא כבר לא היה. הוא הפר את
ההבטחה ועזב אותי פה לבד.
אבל אני יכולה להגיד בבטחון מוחלט שלחופש נולד.