כל כך קרובה נפשית-מבחניתי
כל כך רחוקה פיזית-מבחינתו
חייה לי במן צהוב מהול בירוק..
שואפת לסגול, לכחול, ללבן..
מעבירה את הימים באחיזה בנקודות אור
חסרות משמעות בקנה מידה שעובר את כותלי הגוף שלי
עוברת מיום ליום בציפייה למתישהו,
לאנשהו,
למישהו,
לא ממצים את הרגע...מחכים תמיד ללבן או לכחול או לסגול..
אבל כשחושבים על זה גם ורוד הוא צבע...וגם ירוק, וגם צהוב
ואפילו שחור..
כל החיים שלנו כפלטת צבעים אחת גדולה
וכל צבע הוא מושלם לעצמו
בידיעה שליד הירוק יועמד כחול
כלומר, שלאחר יום ירוק ..אחרי שנסיק מסקנות ירוקות נהיה מוכנים

לקבל את היום הכחול
ובסופו של דבר אפילו את היום הלבן.
היום הלבן הוא יום טהור...בו נרגיש שלמות מסוימת...
נוכל להגיע ליום הלבן רק אחרי שנבין שכדי להגיע ללבן שכביכול
לא מורכב משום צבע צריך להכיר את כל שאר הצבעים שכן הלבן הוא
כלום והוא הכל תלוי איך מסתכלים על זה
לכלום אי אפשר להגיע ולכן אם לא נכיר בשום צבע לא נוכל להגיע
ללבן לעולם, אלא אם כן נחכה למותנו או לחלופין לבריאתנו
מחדש..אך לעומת זאת אם נכיר בכל הצבעים נוכל להיות מספיק חכמים
כדי לנטרלם ולהגיע ליום הלבן
להיות שלמים עם עצמנו ע"י קבלת דרכנו כחיינו ולא ע"י ציפייה
למשהו מסוים, למטרה
שכן כל יום ירוק הוא יום נפלא..
חייבים להבין את זה..