הוקרא בערבמה 45.
כל קשר בין נתי בסיפור, לכל נתי אחר הוא מיקרי בהחלט!


תאמינו לי, לא קל להיות זונה. ממש לא. בעצם, לא אשתמש במילה
"זונה". אני לא אוהבת אותה. אני מעדיפה: "נערת ליווי". זה כמו
שאני שונאת את המילה "כוס". היא נשמעת מילה כל כך מגעילה, כל
כך זולה...

אני זוכרת את הלילה ההוא, כאילו קרה אתמול, אבל עבר זמן רב.
זמן רב כל כך.
עמדתי מחוץ לדלת העץ הכבדה, מאחוריה חיכה הלקוח שלי. כמו שזה
היה תלוי בי, רציתי שהוא יהיה האחרון שלי ואני אהיה האחרונה
שלו. בחוץ ירד גשם זלעפות והכה על מטרייתי ללא רחם. רעדתי
מקור, רעדתי מפחד, רעדתי מהציפייה. סוף כל סוף הגיע הרגע לו
חיכיתי עשר שנים תמימות.
הטבתי את המעיל על גופי ונקשתי על הדלת. צעדים כבדים נשמעו,
והדלת נפתחה. הוא הביט בי בעיניי כלבלב, עורו קמוט משזכרתי,
כרסו גדלה, קרחת החלה להתפשט על ראשו מהמפרצים. הוא נראה שונה
כל כך ממה שזכרתי, חלוש ושברירי. אך העיניים הללו, המבט הרעב
הזה, הרוע והאגואיסטיות ניכרו בעיניו ובפניו בכל הבעה שעשה.
הוא פתח את הדלת לרווחה וזז הצידה, לפנות לי מקום. אם רק היה
יודע מי עומדת מולו, ומה היא מתכננת עבורו...
הוא צעד בשקט לכיוון חדר השינה שלו, פתח את הדלת וסגר מאחוריי.
למניאק הבן-זונה היה חדר רחב ידיים שהפאר והעושר ניכרו היטב על
פניו. הוא חייך אליי מדושן עונג, לבוש רק בחלוק משי כחול
ומרשים והתיישב על המיטה.
עמדתי מולו, כאילו זו הפעם הראשונה שאני מוכרת את גופי, מציגה
אותו לראווה בשביל גברים חרמנים שלא יכולים להשיג אישה בדרכים
מקובלות.

אני עוד זוכרת את הפעם הראשונה שלי.
הפעם הראשונה שקיימתי יחסים הייתה בגיל 15, עם החבר שלי אז.
זאת הייתה הפעם הראשונה והיחידה בה עשיתי אהבה. הוא התחנן
בפניי שנשכב, ואחר כך נטש אותי לטובת מישהי אחרת. המשכתי לחפש
את הרגש החמקמק הזה, את האהבה, אבל מעולם לא מצאתי.
אני לא יודעת מה פירושה של אהבה. לא אהבה של גבר לאישה בכל
אופן. מעולם לא ידעתי אותה, וכנראה שלעולם גם לא אדע. חשבתי
שהדרך היחידה להשיג גברים היא במיטה, אבל הם רק ניצלו את גופי
ותמימותי והשליכו אותי לכלבים.
התחלתי להרוס את עצמי לאט. לשכב עם גברים בשביל תשומת לב,
בשביל אהבה מדומה, כדי לא להרגיש את הבדידות הרבה מנשוא.
תחילה הם היו מעטים, עד שהכרתי את נתי. נתי היה בן 37  כשהכרתי
אותו דרך אחד העבריינים שיצאתי אותו. מההתחלה הוא שבה אותי
בקסמיו, במילים החלקלקות שהלעיט אותי בהן. התחלתי להימשך אליו
ולבלות איתו יותר ויותר. התאהבתי בו כפי שמעולם לא הייתי
מאוהבת, והייתי בטוחה שגם הוא מאוהב בי.
נתתי לו את עצמי . נתתי את כולי למענו. שכבתי איתו.
לאחר כשנה, בגיל 17 עברתי לגור בדירה שלו, ואז הכל התחיל. יום
אחד ראיתי אותו מחשש ושאל אם אני רוצה גם. אמרתי שלא, עד שהוא
שכנע אותי. מאותו רגע, כל פעם הוא ניסה לדחוף לי גראס, ואחר כך
גם סמים קשים יותר.
התחלתי להתמכר לו, לסמים.
הייתי צריכה את הסמים והוא כבר לא רצה לשלם עבורם, אז הייתי
צריכה לשלם עבורם לבלדר בגופי.
ואז נתי חשב: 'היי! אם היא כזאת טובה, למה לא לנצל אותה עוד
קצת?'
מפה רק התדרדרתי, עד שיום אחד הלכתי לקנות בגדים, וכשחזרתי הוא
נעלם. השכנים אמרו שהמשטרה אסרה אותו, וגם כל הכסף נעלם. הכלב
החביא אותו אלוהים יודע איפה, הותיר אותי עם דירה שכורה ריקה.
המשכתי למכור את עצמי, עד שיום אחד תפסתי את עצמי בידיים
והפסקתי. דרור, מלאך מהשמיים שהתגלה אחר כך כסגנו של השטן,
הציל אותי, אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת.
עם הסמים הפסקתי, אבל הייתי חייבת להתנקם בנתי. את כל החיים
שלי מאז ועד אותו יום הקדשתי לתפיסתו.
מפה לשם, התברר לי שהוא אוהב ללכת לזונות, אז התחלתי לבנות את
המוניטין שלי כזונת צמרת אקסקלוסיבית כדי שיפנה אליי. שנים
עינגתי רק את העשירים, הפוליטיקאים, המפורסמים, הפושעים
הגדולים והכל במטרה אחת- לקוות שיזמין גם אותי יום אחד.

וזה קרה. ועד שזה קרה, ירקתי הרבה דם, בלעתי הרבה זרע והזלתי
הרבה דמעות. שנאתי את עצמי, שנאתי כל יום בחיי, כל גבר שעברתי
במיטתו בדרך למטרה.
הגוף שלי הפך משומש ומגעיל, הנשמה שלי הפכה לריקה. היו פעמים
רבות שעמדתי להתאבד, אבל הנקמה החזיקה אותי.

עמדתי מולו ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. נזכרתי בזקן ההוא
שהזדיינתי אותו לראשונה עבור כסף, ואיך הוא הגעיל אותי. את
המקלחת הארוכה שעשיתי אחר כך בניסיון נואש למחות את ריחו וזכרו
ממני.
החלטתי להשתלט על עצמי, כי אסור שהוא יחשוד בי. לשמחתי, הוא לא
זיהה אותי.
הנחתי דיסק של מוזיקה סקסית שאני נוטה להשתמש בה והתחלתי לרקוד
מולו, עצמתי עיניים ונתתי למוזיקה להשתלט על גופי.

התחלתי לפתוח את כפתורי המעיל, לתת לו ליפול למטה באיטיות,
ולעמוד מולו בחצאית קצרצרה וגופייה בעלת מחשוף נדיב שנחשב כפשע
במדינות מסוימות, גרביונים שחורים עד הירך עם אמרת תחרה
ומגפיים עד הברך. למותניי חגרתי חגורה שעליה הלבשתי אזיקים
כסופים.
הוא ביקש מלכה שולטת, והוא יקבל מלכה שולטת!

הוריתי לו באצבעי לשבת על הרצפה הקרה, הנחתי את הנעל על כתפו,
והעברתי אותה מתחת לצווארו, מכריחה אותו להרים את הסנטר ולהביט
בי מתחנן. התחלתי לרקוד מולו בפיתוי, נותנת לו לבחון את שדיי,
את ירכיי, את ישבני המתנועע. לתת לו לצפות. לצפות למשהו שלא
יקבל לעולם.
הוא  שלח אצבעות מתחת לשמלה, ונתתי לו בירכית מתחת לסנטר. הוא
הביט בי המום, מחזיק בסנטרו שממנו בצבצו מספר טיפות דם.
"שלא תעיז לגעת בי!", אמרתי לו בסבר פנים חמורות.
"טוב...", לחש.
"טוב, מה!?", צעקתי.
"טוב, הוד מעלתך...".
חייכתי לעצמי.
לפני שזה יקרה, אני אתעלל בו. אגרום לו סבל על כל מה שנגרם לי
בגללו. התפשטתי באיטיות עד שנשארתי בחוטיני שחור שקוף
ובגרביונים, בעוד האזיקים היו בין אצבעותיי. אחזתי בחוזקה
בשערות ראשו, והצמדתי אותו אל בין רגליי.
"תוריד לי את התחתונים!", פקדתי.
הוא הוריד אותם בידיים רועדות. הם נשרו מרגליי, הרמתי את הרגל
והצמדתי אותה ללחיו.
"תרד לי!" פקדתי.
הוא שלח לשון צמוד לערוותי, והרגשתי בחילה איומה, אבל הייתי
חייבת לעשות את זה.  "יותר חזק. יותר מהר. לא ככה...", חילקתי
הוראות, עד שהוא התייאש.
"אתה לא יודע לעשות כלום, יא כלב!", צעקתי. בעטתי בו בביצים
והוא התקפל על הרצפה. עמדתי מעליו, העקב צמוד ללוח לבו.
"איתי לא משחקים! אתה זבל, ואני משתינה עליך בקשת. זה מה שאתה
שווה! שישתינו עליך!".
עמדתי מעליו בפיסוק רגליים, פתחתי לו את הפה בכוח, כרעתי מעליו
והשתנתי עליו. אני לא האמנתי שאני מסוגלת לעשות את זה, אבל
עשיתי.
"תשתה, יא בנזונה, תשתה אני אומרת לך!", אמרתי בקול קר.
הוא התחיל לבכות, אבל פתח את הפה וליקק כל טיפה. התחלתי לצחוק
כמו מטורפת, וכשקמתי מעליו, המשכתי לבעוט בו  ברגליים ובבטן.
הצבתי את העקב על הביצים שלו. לחצתי, הרפיתי. לחצתי, הרפיתי.
והא בכה וייבב כמו תינוק מסריח שחרבן ולא החליפו לו חיתול.
"אני שונאת אותך, שונאת אותך!", אמרתי ומשכתי במעט השיער
שעוד נותר לו על הראש. התחלתי לשרוט אותו, לתת לו אגרופים,
השתוללתי כמו חיית טרף ששחררו מהכלוב. את כל התסכול והכאב
והעצבים שהיו עצורים בתוכי זמן כה רב הוצאתי עליו.
התעללתי בו במשך קרוב לשעה וחצי עד שלבסוף הוא התחנן: "תזייני
אותי..."
"אתה רוצה שאני אזיין אותך? אתה חושב שאתה שווה את זה בכלל?",
קרבתי שפתיי לאוזנו שזבה דם.
הוא הנהן בקושי בראשו.

עתה הגיע הרגע הגדול שלי. קשרתי את ידיו לרגל המיטה עם האזיקים
בחוזקה כך שלא יכל לזוז. פיסקתי רגליי לרווחה מעל האגן שלו
ותחבתי את אצבעותיי מאחורי הגרביון. שלפתי משם סכין יפנית חדה
שהכנתי מראש. פתחתי אותה והלהב נצנץ באור הקלוש.
"מה? מה את מתכוונת לעשות עם זה?", גמגם.
הזין שלו צנח במהירות, וראיתי גם שהוא השתין מפחד על הרצפה.
סטרתי לו שוב. "אל תשאל אותי כלום! אסור לך לפתוח ת'פה ללא
רשותי, מובן?".
הוא שתק.
"מובן?! תענה לי כשאני מדברת אליך!", שאגתי.
"כן, מלכתי...", אמר בקושי.
הוא ירק שן אחת החוצה, דם רב יצא מפיו, סביב עיניו היו כתמים
סגולים של שטפי דם.
שיחקתי בלהב בין אצבעותיי. "אני כל כך משתוקקת שתמות, אבל אני
רוצה שתסבול כמה שיותר... כמו שאני סבלתי".
"מי את? אנחנו מכירים?".
צחקתי.  אני אתן לו למות בחוסר הידיעה.
"לא מגיע לך שאני ארק עליך אפילו...".
הגברתי את המוזיקה בקולי קולות, שלא ישמעו אותו צורח. כרעתי
לידו, והעברתי את הסכין החדה כתער בעדינות מסביב לפטמתו
הימנית. טבעת החתך סביבה החלה לדמם במהירות והוא צעק. שלפתי את
הפטמה החוצה וזרקתי אותה. העברתי את הסכין מאמצע בית החזה
ומטה, מותירה שובל ארוך וסמיך של דם ארגמני עד הביצים שלו. רק
בשביל לראות את העיניים שלו נפערות ככה, היה שווה לקחת את
הסיכון ולהתמהמה ולא לחתוך אותו ישר. כרתתי באבחה אחת חדה
ומהירה את הזין העלוב שלו ואת הביצים. את הזין דחפתי לו לפה
שישתוק קצת, ואת הביצים הכנסתי לתוך האוזניים הגדולות שלו.
הוא צרח וצרח ואני פיסקתי את הבשר שלו לצדדים, פותחת אותו כמו
שקצב פותח פרה. האיברים הפנימיים נגלו לפניי. הוא התעלף מול
עיניי מהלם ואובדן דם.
התחלתי להוציא איבר אחר איבר, זורקת לכל עבר. מתחילה בכליות,
בקיבה. עולה מעלה, מנקבת את הריאות, ומחפשת את הלב.
את הלב שלו רציתי לעצמי. הכנתי קופסה קטנה כדי להכניס את הלב
המדמם פנימה ולקחת אותו איתי למזכרת.
לפתע הזדקפתי המומה. בין הריאות לא ראיתי את הלב!!!
ניקבתי אותן, ושלפתי אותן על חוד הסכין החוצה, אך הכל היה ריק
שם. החדרתי את הסכין פנימה כמה שיכולתי דרך החרכים של הצלעות
מקדימה ומאחור.
אך לא היה לב.

הייתי צריכה לצפות את זה.
לא נורא, תקלה טכנית קלה. כמו שלדרור לא היה זין, ולאבא לא היה
מוח.
בקצב הזה, יהיה לי קשה מאוד ליצור את הגבר המושלם...