לסבית שיכורה על הבר:
"זה רדוד בדיחות על ערבים לא?"
כן, רדוד, אני מהנהנת.
הוא מדליק עוד סיגריה, חיוך שרמנטי
האישה שלו בוחנת, חצי עין קבועה על הבר.

"את אחראית פה?"
לא.
גם לא בשום מקום אחר.

הדרך שלי החוצה מונחת על הדלפק,
כתובה בשגיאות,
החלטתי להתעלם,
מזל שאני לא מאמינה בסימנים.

מכינה עוד קפוצ'ינו.
הוא מסתכל עלי במבט זומם:
"אם תבכי אני אבכה"
באמת?
אז תבכה.

סליחה, מה רצית?
וודקה עם לימונדה? קרח?
"קצת בלי להגזים"
אבל אני תמיד מגזימה.

אני מחפשת,
מחפשת להתמלא,
בינתיים זה בבירה,
אולי מתישהו זה יהיה במשמעות.

שוקלת לאסוף את השיער.
פחות יפה אבל יותר נוח,
אחשוב על זה עוד קצת לפני שאחליט.

"אז...תודה נדבר אח"כ?"
כן, אולי, נדבר.
שקרנית.

עוד שלוק מהקרלסברג
(זה מה שיש בחבית)
והכל יגמר.

תביא לי בבקשה את הפוליש!
וגם איזה סמרטוט.

אתה יכול לצאת בבקשה? אנחנו סוגרים.
תחכה לי בחוץ.
או שתלך.


פברואר 2003