מי אני? מאיפה אני? למה דווקא אני נולדתי? למה ההורים שלי הם
מי שהם ולא הורים אחרים? ההורים האלו...כל הזמן הם אומרים שהם
עברו את מה שאני עברתי, אז למה הם לא מבינים אותי? הם לא רואים
שאין לי כוח אליהם?! די... שתפסיק לצעוק עלי! מה כבר עשיתי?!
למה הוא לא מפסיק לחקור אותי?! שיפסיקו להרצות, כבר עברנו על
הנושא הזה המון פעמים! אוף! שתפסיק לנדנד! מה כבר אכפת לה שאני
אסע לטיול? אני יכולה להסתדר בלעדיהם טוב מאוד. מתי אני אהיה
בת 18? אני כבר מתה לעשות מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה, ואיך
שאני רוצה בלי האישור שלהם! אני לא מאמינה שהם עשו לי את זה!
מי הם חושבים שהם! זה החיים שלי! אני אתלבש איך שאני רוצה!
אופס... הגזמתי קצת... לא התכוונתי להעליב אותו, לא רציתי
לאכזב אותו... אני שוכחת שאבא כל כך רגיש, ואני כל הזמן עוקצת
אותו. אני כל כך אוהבת אותם, מה הייתי עושה בלעדיהם? האם הם
עדין אוהבים אחד את השני? רואים שהם אוהבים אחד את השני... אבל
למה היא תמיד חייבת להרגיז אותו? היא לא מבינה שלא כל מה שהיא
חושבת ברור לכולם? כל הזמן אותו הדבר, מה אם הם יתגרשו בסוף?
לא, הם לא יתגרשו, הם אוהבים אחד את השני, אבל מה אם אחד ימות?
מה אם שניהם ימותו? אני ימות אם זה יקרה! אני לא אדע מה לעשות
עם עצמי. מה עם אחותי ואחי? לאן ייקחו אותנו? יפצלו אותנו? אני
לא יודעת מה אני יעשה בלעדיהם, הם חלק ממני! ואם משהו יקרה
לאחד מהם? ואם משהו יקרה לי? מה יקרה אם אני אמות? יתגעגעו
אלי? יזכרו אותי? מי אני בדפי ההיסטוריה? אני לא כלום, אפילו
לא גרגר חול בהיסטוריה של העולם. אני לא חשובה. אני כלום. אני
חיה בבועה. כולם חיים בבועה. כל העולם מורכב מבועות קטנות של
אנשים. יש בועות קטנות פרטיות וכמה בועות פרטיות מרכיבות בועה
יותר גדולה של אזור מגורים ומידי פעם הבועות הקטנות יוצאות
לבועת אזור אחרת לבקר או להגר אליה... למה אני לא יכולה לחדור
לבועות פרטיות של אנשים אחרים? מה הם חושבים החברים שלי? האם
הם אוהבים אותי בכלל? האם הם עושים את עצמם או באמת רוצים
להיות בחברתי? למה אני מרגישה שהם לא אוהבים אותי? למה הם
נותנים לי להרגיש ככה? הם בכלל רואים שאני מרגישה ככה? למשהוא
מהם בכלל אכפת על באמת ממני? אם כל כך אכפת להם כמו שהם
אומרים, למה הם לא מראים לי את זה? למה הם צוחקים עליי? הוא לא
רואים שאני נעלבת? די! תפסיק! אני שונאת אותך! אתה לא רואה שזה
לא מצחיק אותי? אתה לו רואה שאני נעלבת? למה אתה ממשיך? הוא
יודעים שאני מרגישה ככה? למה הם לא עושים כלום? הם לא רואים
שאני שונאת את זה? ואת! אותך אני בכלל לא מבינה! את יודעת שאת
רק מעצבנת אותי עם כל הבדיחות שלך?! מי את בכלל שיש לך זכות
לצחוק עלי ומה שיקר לי? את מכירה אותי בכלל? את יודעת מי אני
באמת? רגע, האם הם רואים את האני האמיתי? האם אנשים רואים מעבר
למה שאני משדרת? מי באמת מכיר אותי? החברים שלי יודעים מי אני?
האם גם הם מרגישים כמוני? אני רוצה שיכירו אותי, אני רוצה
שיבינו אותי. אני לא רוצה את המדבקה ששמו עלי, את הסטיגמה. האם
זה מה שאני? סטיגמה? האם לזה הם מתייחסים כאשר הם מדברים איתי?
האם מכירים אותי לפי הסטיגמה? האם אני מתייחסת לאנשים רק לפי
הסטיגמה? אני לא רוצה להיות כמו כולם. אני רוצה להיות מיוחדת.
אני רוצה שיסתכלו עלי ויגידו 'ואו, שווה להיות כמוה.' ואני
רוצה שיגידו 'וואו, היא כזאת שווה.' הלוואי והתחת שלי היה יותר
קטן. אוף! אני שונאת את האף שלי! הוא הורס לי את כל המראה!
הלוואי והיה לי את האף של אבא. רואים את הפצעון הזה? הוא כל כך
בולט! בדיוק מעל השפה, דווקא במשהו שאני כן אוהבת בפרצוף. האם
העיניים שלי יפות? איך לשים את השיער? פזור? קוקו גבוה? כל
השוונצים האלה! הם הורסים לי את כל המראה! לשים איפור ליציאה
הזאת או לא? זה לא יותר מידי? זה מבליט את השפתיים שלי? את
העיניים שלי? למי בדיוק אני מתגנדרת? גם ככה הוא לא יסתכל עלי
כל הלילה... אני כל כך אוהבת אותו, למה הוא לא? הוא לא יודע מה
הא מפסיד... הוא עוד יתחרט על זה שהוא אמר 'לא'! אני רוצה
להיראות סקסית, אני אפלרטט קצת עם ההוא... אני רוצה שהוא לא
יוריד ממני את העיניים שלו במשך כל הערב! אני רוצה שהוא ירגיש
שהוא מחמיץ את החוויה של להיות חבר שלי! אני רוצה שהוא יאהב
אותי... אוף! מה כל כך רע בי? למה הוא התעה אותי כל הזמן הזה?
הוא משגע אותי! למה הוא גורם לי להרגיש ככה? למה בחרתי במישהו
שלא מחזיר לי אהבה? למה אתה לא מחזיר לי אהבה? למה גם אחרי
שאני יודעת שאין סיכוי אני ממשיכה איתך? מה יש בך שכל כך מושך
אותי? יש הרבה יותר נחמדים ממך, יש כל כך הרבה יותר יפים ממך,
למה דווקא אתה? די! תפסיק לגרום לי לאהוב אותך! אני רוצה לצעוק
עליו! אני כל כך רוצה לצעוק עליו! לצעוק לו באוזן 'אני שונאת
אותך!' ואז שיחבק אותי ושילחש לי באוזן שהוא אוהב אותי. אני כל
כך רוצה שהוא יאהב אותי! אני רוצה להרגיש את הידיים שלו סביב
מתני, אני רוצה להרגיש את שפתיו על שפתי. אני רוצה להבריש את
אצבעותיי בשיערו, אני רוצה לנשום את נשימותיו... תאהב אותי!
למה אתה לא יכול אפילו לעשות את עצמך אוהב אותי? אני רוצה
שיאהב אותי! אני רוצה שיאהבו אותי, למה לא מחזרים אחרי? אני לא
מושכת? אני לא מעניינת? אני צריכה לפלרטט יותר? לאיזה בנות
בנים נמשכים? אני לא יכולה להאמין שבנים נמשכים לבנות שהן
חלשות וכנועות, אני לא כזאת בכלל! חייבים להיות כמה בנים שאני
מכירה שנמשכים לבחורות כמוני... וואו, המבט הזה שהוא נתן לי
אומר משהו? רגע, אני מכירה את הבחור הזה? לא היה אכפת לי לצאת
איתו... 'או מי גוד!' איזה חיוך! אני ממש נמסה! הייתי יוצאת
איתו בטוח! אבל האם אני מושכת בעיניו? הוא יחשוב שאני מוזרה אם
אני אשאל אותו אם הוא רוצה לצאת איתי? אנחנו בקושי מכירים.
ולבחור הזה, איזה שרירי בטן יש לו! אני עוד אלקק לו את הזעה
מהבטן הזאת... כמו סוכרייה. הוא כל כך עושה לי את זה. וואו,
אני כל כך הייתי שוכבת איתו עכשיו. אני גם עושה לו את זה?
וההוא גם נחמד, לא יפה במיוחד אבל לא מכוער, ומשהו בו מושך
אותי, הייתי יוצאת איתו, אני רוצה לצאת איתו... הוא ממש נחמד!
המבטים האלה בייננו אומרים משהו? הם סתם או שגם הוא היה רוצה
משהו בייננו? הוא חושב שאני מושכת? מישהו חושב שאני מושכת?
מישהו בכלל רוצה לצאת איתי? כל כך יש לי את הצורך הזה להיות
בקשר של אוהבים עם מישהו! אני רוצה לאהוב ושיאהבו אותי
בחזרה... האם אי פעם אני יפסיק לאהוב אותו? אני רוצה להיות
חופשייה לקשר, קשר עם אהבה הדדית!
אני רוצה להיות נאהבת!