מתבונן ותוהה במבט אל הים
מה יפה הוא ודומה לאנשים בעולם.
לכל בן-אדם,
לכל מין ואופי מסוים,
יש דימוי משלו, שתרם לו -
הים.
המים הרדודים, הנושקים לשפת הים,
כמבקשי הנחמה, שבין בני האדם.
כגלים שוצפים, המגיעים מאי שם,
כך רודפי הבצע שבין בני האדם,
מתחרים מי יגיע ראשון
ויכבוש את העולם.
אך לפתע, נכבית היא היכולת
ובסופו של דבר הם מסתבכים במערבולת,
גבוהים, נמוכים, לעיתים נחלצים,
אך שוב לעולם - אל הסלע מתנפצים,
המים השקטים והצלולים שם באופק,
הם הצדיקים, הישרים, הטובים והנדיבים,
שבין בני האדם
אלה המתמזגים עם תכול השמיים
וצופים מקרוב, כל בוקר,
בזריחה.
ואני? - אני הוא נחל הזורם אל הים,
המנסה להתחבר אל כל מיני אנשים בעולם.
להכיר, לראות ולשמוע,
אך ביחד עם זאת,
גם נזהר שלא לטבוע...