אני תמיד מנסה לעמוד בראש, בכל-דבר. להיות הראשונה, להשיג את
כולם. רצים במרוץ המטורף של מסלולי החיים ואני תמיד מנסה להגיע
לסיבוב הבא לפני כולם, אפילו במעט, רק בשביל להרגיש את הסיפוק
הזה של להסתכל על כולם, מהעיקול שליד הסיבוב במקום בו אני
מצליחה לראות בזווית העין את מי שמאחורי, דורך על המסלול שבו
רצתי כמה שניות לפני כן. זה הדחף הזה שמניע אותי להמשיך במרוץ
הזה ולתת את כל מה שיש לי, רק בשביל המחשבה על אותה השנייה שבה
אחצה את קו הסיום ואדע, שאני הראשונה, שניצחתי, שאף-אחד לא
הצליח לגבור עלי, באף אחד מהסיבובים, בכולם הצלחתי להוביל,
להקדים תמיד את כולם ולו בשניות ספורות.

אני עומדת עכשיו על קו הזינוק, בדרך לעוד שלב ארוך ומייגע בגיל
ההתבגרות, הראש מורכן למטה בוחנת את טיב המסלול בזהירות,
ואוזני קשובות ליריית הזינוק. הכל תלוי בזינוק הזה, מקווה שאני
אקלוט את הסימן בדיוק ברגע הנכון, ואצא ביחד עם כולם, ולא
מאוחר מידי. אסור לפספס את ההתחלה, כי אז מפספסים הכל.
הידיים קפוצות והגוף מתוח ומוכן, ורק בראש מסתובבות כל החרדות
בקצב מסחרר. אני נזכרת בכל הפעמים האחרונות שבהן הגעתי ראשונה,
מנסה להרגיע את עצמי אך ללא הצלחה, הפעם זה האתגר האמיתי, משהו
גדול מידי למידותיי, שביהירותי הרבה העזתי לחשוב שאכן אוכל
לעמוד בו. נכנסתי למין שאננות שכזו שנשברה בדיוק ברגע האמת,
הרגע שלפני היציאה לדרך.

ראשי כבד עלי, אני מרגישה בפעם הראשונה בחיי שאני פשוט לא
מסוגלת, אני כבר מרגישה את ריח הכישלון באוויר. הרגליים קופאות
על קו הזינוק, והירייה נשמעת באוויר. יש לי הצתה מאוחרת אבל
אני יוצאת לדרך ומנסה להדביק את כולם ועדיין לא מוותרת, פתאום
מתמלאת במרץ מחודש, שדוחף אותי קדימה, שמדרבן אותי להגשים גם
הפעם את המטרה, ולזכות בתחושה הזאת שזוכים לה רק המנצחים.
המסלול הזה קשה ממסלולים אחרים, אבל בכל-זאת בחרתי בו, אני
אף-פעם לא בוחרת את הדרכים הקלות, הן לא מעניינות ולא נותנות
את אותה ההרגשה והסיפוק, הן לא נותנות לי מוטיבציה להמשיך. אני
רוצה להראות לעולם שאני מסוגלת ליותר מזה. לעשות את הבלתי
יאומן, להגיע למסלול חסר-סיכוי ו"לקחת אותו" ואת האחרים שבו.
אני ממשיכה באותו קצב מונוטוני ומגבירה אותו באיטיות, מחשבת
בצורה פשטנית, כמעט באופן בלתי מודע את הכוח שנותר בי ומחלקת
אותו על שאר הדרך. אך הזינוק עשה את שלו, הסיבוב האחרון מגיע
ועדיין לא הצלחתי להעפיל אל הפסגה, אני רואה איך הכל מחליק לי
בין הידיים לאט-לאט. רואה את החלום נגוז לנגד עיני כשהרץ
הראשון חוצה את קו הסיום...