יש לי דבר-מה מעניין לספר,
דבר שעליו אני רוצה לדבר.
אבל חסרו לי האומץ וקור הרוח,
לספר לכם הכל בלי לשכוח.
לא להשמיט אף פרט כלשהו,
לא לטעות בדבר-מה שהוא.

זה דבר לא קטן וגם לא גדול,
זה דבר בינוני, מלבני, לא עגול.
זה סיפור ביתי, לא דמיוני, מאוד אמיתי,
סיפר די אישי, לגמרי פרטי.
על אדם די מוכר, שאינו מוזכר,
לעיתים רחוקות הוא מתוקשר.

זהו סך הכל שיר בחרוזים
וזהו לא סוד שיש פה קשיים.
לחרוז חרוזים זה דבר יפה,
די קשה לחרוז בעוז, בלי כוס קפה.

אבל אני מסתדרת כאן כעת,
ולכן אסיים בשיא, בטרם עת.