מרחק פריחת ההדרים עברתי
כיפתור העצב יהא האחרון עתה
קפצתי לכאן לומר שהלכתי
נדמה שעל מנת ל'שוב איתך'

באתי וזנבי פרווה סתורה
כמשוגעת כלבת נבחתי והנה
בין רגלי הוא ועל ארבע
הגעתי עדיך חרטה מלאה

ביננו ניצב הר על שפת תהום
פרצי רוחות ינעלו במרווחים
חזרתי תאבה להיות
אבודה ונמקת דמעה על ריס הסערה

משעול שבו פסעתי מתפוגגת
סב על צירו והנה זה אתה
הכל כשהיה האור ניצוץ האש
הברק המחשמל באישונך

מפתן הדלת להשתהות סרב לי
הנני לחשתי הנה השמחה
אחותי החורגת מכושפת אמרה כי
בכל זאת בדרכי איבדתי את ארנב ההבטחה