חום.
בעצם חום ירוק.
כן...משהו בין הצבעים האלה.
זה מה שאני זוכרת.
להתבונן אל תוך העומק היפה הזה.
אל תוך הברק שמופיע אחרי כל חיוך שלי.
וכל דמעה שלי מעוררת דמעה אצלך.
רק להסתכל.
רק להתבונן ביופי הנצחי הזה.

שלא תעזי לכבות את האור.

אין לדעת מה יהיה לאחריו.
האם יעלם הקסם כלא היה?
האם גם מחר יזרחו הכוכבים בשמי ערב כחולים
או אולי שומרים הם את הזוהר לרגעים מיוחדים?

רגעים מיוחדים...

ממש כמו עכשיו,
כי אני מרגישה מיוחדת...
ואתה?

אתה מיוחד.
לפחות מול שתי עיניי.
והם לא משקרות...

האם זה נכון שאינך רוצה לישון הלילה כמוני?
לא כשבאוויר יש תחושה שמחר יעלמו כל הקסמים,
לאן נעלמים כל הקסמים?
מי גונב אותם כשאנו ישנים?
ולך יש קופסא.
לך יש קופסא מלאה בקסמים.
התחלוק אותם איתי?

והנה שוב דמותך נעמדת מולי.
אתה שקט.
רגוע.
ושוב אותו מבט קוסם לי...

חום.
בעצם חום ירוק.
כן...משהו בין הצבעים האלה.
זה מה שאני זוכרת.



הקסם לא נעלם (רק נרדם)