ולא לחינם מחוג השניות הוא הארוך ביותר,
והשעון שלי דופק אחורנית.
משום מה אני מסוגל רק להסתכל אל הזמן שעבר
ולחשוב על שהיה.
שניות מתות לי בין האצבעות,
אני קובר אותן ליד הלב,
מספיד אותן ארוכות בזמן הארוך שבין השלוק מהקפה
והעשן של הסיגריה -
שומר חשבון, כמו רוכל במכולת:
מאית השניה של חיוך ( sec0.01 )
מבט שברירי של געגוע (sec0.001)
רגע של אינטימיות ( sec3.01 )
ואהבה ניצחית ( sec0.0 )
אז מה היה לנו שם?

כנראה ש
כלום?