בלב השממה , בהרי יהודה
נ.ג. 284 זה ניקרא
אלפי חילים בנשק אוחזים , מתאמנים
בג'יפים דוהרים , בטנקים שועטים .
עיפים ורצוצים לארוחת צהרים מייחלים
שם נימצאת נערה , חיילת יחידה  ביחידה

בודדה
את האוכל מכינה , טלי שמה
מצקת מביאה , בוחשת בקדרה
שני עגילים לבנים עגולים
עונדת לאזנה
אף חולצה לבנה , חם במטבחה
התאקלמה בסביבה , לה זאת הסואה .
אך חיוכה ושערה מבליטים את יופיה
מכל הלב שוקדת במשימתה

החילים
מהאכל טועמים - לא מפסיקים
תוספת מבקשים , עוגה מקבלים
אנו במאה העשרים

למאהל הטבחים נכנסתי
בגוב האריות הרגשתי
לה לחשתי " שיר לך כתבתי
אך עדין לא הדפסתי"
כתובת למשלוח בקשתי

בי הסתכלה ,לא מאמינה
הססה , חככה בדעתה
את הזמן משכה
מים שתתה , את הפילה חיפשה
אישור ביקשה מבני ביתה
התיעצה עם הסביבה

חגי הטבח חש לעזרתה
בנימוס עמי דיבר
"חלס , חלס ,
עזוב אותנו משטויות "
כנפים לי נתן,
את הפתח במנוד ראש הראה
" עוף מפה מהר" במלא הפה דיבר

ממני חשש , את נערתו אקח ?

התעשתה , נתנה לי את כתובתה
ד.צ. 7410  
צה"ל