לירון קניאל / הזיות |
להרף רגע -
כמשב רוח קרירה
מאיר אפלת הלילה
ממלא את החדר נהמות
מפריע את שנתי
על משכבי בלילות
ואני ישנתי וליבי ער
ודממה שהייתה ואינה
הפכה צעקות.
וכמשב רוח קרירה
התמוגג כלא היה
ורק בת קול אחת
לא החרישה קול צעדיו
והילה שנעלמה
הותירה בחלל החדר אפלה.
ואני בשנתי אחוז אימה
רק ממשיך להזות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|