[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








בילדותי,
ניסיתי להכין לי עינבר.
שעות רבות נהגתי לכרוע
ליד עצי האורן הנישאים שפארו
את חצר ביתי,
קולף ופוצע בסכין
או באבן,
מגיר את השרף הצהוב,
האיטי והדביק.
לשתי בו צורות
העברתיו באש
ברוח
במים.
לפעמים היה נותר שקוף וצמיגי,
לפעמים אטום, כהה ומתפורר,
מעולם לא דמה לעינבר
לו כיספתי.
היה רצוני הגדול ביותר מתגמד אל מול הטבע.

שנים לאחר מכן באה,
עטורה באדום ובזהב,
וחרצה בי בסכינה את סימניה - שלה
אולי תרה אף היא אחר העינבר.
אחריה באה אחרת,
אחריה אחרות.
האורנים בחצרי, זמן רב גדמים הם
משמשים כמדפים לאדניות הגרניום,
ולי קליפות כבר אין
ופוחת הבשר שאינו קרוע וזב
ואת אבן-החן שלי טרם מצאתי







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לאן הוא
נשלח!?!!
לא קר שם?
לפחות תטפלו בו
יפה!





אמא אדמה, ברגע
של תובנה קורעת
לב.


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/5/03 1:08
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אינג' יחיאל צבאות

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה