היה היה ילד מחרסינה בצבע בז'.
האמת היא, שזה רעיון מוזר להכין ילד מחרסינה בצבע בז',
הרי הוא לא יכול ללכת לבית הספר, כי כל שאר הילדים יקניטו אותו
ויציקו לו, וחלילה ישברו אותו.
הוא גם לא יכול לעסוק בשום ספורט כי מהכל הוא יכול להישבר.
הוא לא יכול ללמוד שום דבר חדש כי מרוב חשיבה הראש העדין שלו
יכול להתפוצץ.
והוא אפילו לא יכול להיות עם בנות, אני חושב שזה ברור למה...
כשאני חושב על זה עכשיו, זה דיי טיפשי להכין ילד מחרסינה בצבע
בז'.
הילד מחרסינה בצבע בז' מעוצבן רוב הזמן,
יש לו סיבה מובן, אני מבין אותו לחלוטין,
הרי למה לו לא לכעוס?, הוא הרי עשוי מחרסינה.
הוא הכי כועס עליי, ובצדק, כי אני בניתי את הילד מחרסינה בצבע
בז'.
כן, עכשיו אני בטוח שלא הייתי צריך לבנות את הילד מחרסינה בצבע
בז'...
"אני שונא אותך, דווקא מחרסינה?? היית חייב?!"
טוב, אני מצטער! כבר אמרתי סליחה שבניתי אותך מה עוד אני יכול
לעשות?"
"אתה יכול מצידי למות! אפילו הלוואי שתמות!"
"דיי תפסיק, אתה סתם מעוצבן"
"ברור שאני מעוצבן! ויש לי כל סיבה בעולם להיות מעוצבן"
"אוקי אתה מתחיל לעצבן גם אותי, שב על הספה שלך ותראה
טלוויזיה"
"תפסיק להתייחס אלי כאילו אני צעצוע, או ילד קטן! זה שאני עשוי
מחרסינה בצבע בז' לא הופך אותך ליותר טוב ממני"
"אם אתה לא מפסיק לדבר עכשיו אני נשבע לך שאני אזרוק עלייך את
הטרנזיסטור!"
"אה באמת? נראה אותך! אני לא מפחד! אין לי מה להפסיק כאן!"
"אני אמרתי תיהיה בשקט!"
"make me"
"אוקי אתה ביקשת את זה!!"
הילד מחרסינה בצבע בז' נשבר,
כל הרצפה של הבית שלי מלאה בחתיכות של ילד עשוי מחרסינה צבע
בז'
החיים בלי הילד מחרסינה בצבע בז' היו קצת מוזרים בהתחלה, הוא
דיי חסר לי,
אבל התרגלתי,
ועכשיו אפשר לומר שאני בנאדם שונה (לטובה נדמה לי). |