בהתחלה נתנו לו בעיטות בראש. שתי בעיטות, ישר לתוך הפרצוף.
האמת שהגיע לו יותר.
אחר כך אלי השכיב אותו וקשר לו את הידיים, סרגיי בעט לו בצלעות
ושמואל עלמשאט האתיופי שעד היום לא פצה פיו, קילל וצרח עליו
בקולי קולות. כור ההיתוך הישראלי פועל במיטבו בצבא - מול יריב
משותף. ידעתי שזה לא בסדר. שזה אסור. פלסטינאי עם אף שבור
וחלצה מלאת דם יצא לנו ככה מתוך הקראוון שעל יד המחסום, באמצע
היום, פה לצומת, אין שום סיכוי שנצליח להסתיר את זה. שום
סיכוי. ב14:00 הוא יצא החוצה - לדעתי ב 14:15 כבר קמה התנחלות
חדשה מיוחדת במינה מול המחסום שלנו. התנחלות של פעילי בצלם.
מזל מיוחד של הפלוגה שלנו עם כל המכות שחטפנו ליפול בדיוק על
איזה אוטובוס וחצי מלא בפעילי בצלם. בדיעבד הסתבר שהם באו
לאיזה הפגנת שלום משותפת בכפר הסמוך ואיזה פעיל שלהם, או ערבי
או אני לא יודע מה, התקשר אליהם עוד כשהוצאנו את החרא הקטן
מהמונית שלו. בכל אופן הכל הפך להיות סצנה מאיזה סרט גרוע.
הזין הקטן הזה שעד לפני חצי שעה קילל אותנו וירק למישהו בפרצוף
עמד שם עם ההומואים מבצלם כשהוא עדיין מלוכלך בדם מהמכות
שהבאנו לו ובנוסף לכישוריו כשק איגרוף הוא גילה גם יכולת לא
רעה במשחק. ובסרט הרע שלנו תפקידו היה לבצע את "הקדוש
המעונה".כשNBC,CNN ושאר האותיות אמרו קאט והלכו הביתה, אנחנו
נשארנו במחסום עם תחושה קשה מאוד שמזכירה קצת תחושה של אדם
שזרק בומרנג עבה וקשה והוא עדיין מחפש לאן הוא עף.
במהרה גילינו. הכותרות במהדורת החדשות בערב הצטמצמו לשורות
צדדיות בלבד בעיתון של הבוקר. בסדר היום הצפוף של הפיגועים,
ביום שלמחרת כבר היינו יסטרדיי ניוס. למצ"ח לעומת זאת נהיינו
פרוייקט מרכזי.
עכשיו מאחורי הסורגים הכל נראה אחרת. ואני אומר לכם בכנות
בדיוק את מה שאמרתי להם בועדת השחרורים. אני מצטער, אני ממש
ממש מצטער, אבל באמת, באמת שהגיע לו יותר. |