הלוואי ויכלנו פשוט לזרום
הלוואי ולא הייה את כל זה
מסביב.
הכל הייה נעלם, והיינו נשארים לבד, רק שנינו-
אני ואתה.....
הלוואי והם לא היו פה...
הבנתם? הלוואי ולא הייתם!!!
אני בזה לכם! שמעתם?!?!?!
אני צוחקת לכם, לכם ולנורמות שלכם
לכם ולדרך החיים הפטאתית שלכם...
אני מתנשאת מעליכם, אני לועגת לתפיסה השגויה שלכם...
וכ"כ מרחמת עליכם...
תמשיכו, תזרמו.
אם זה מה שעושה לכם טוב...
מה נראה לכם? שככה תרוויחו לכם נצח?
אין חיי נצח!
לא קיימים חיים כאלה. אתם חיים באשליות.
שיהייה לכם לבריאות!
רק אל תפריעו לי.
תנו לי להתעטף באשליות שלי, תנו לי לתבוע בהן...
מה אכפת לכם?!
אתם פטאתיים! אם רק היו לי מספיק רחמים לכולכם...
מי מכם, יפי הנפש.....
מי מכם, הצבועים והנחותים, ילמד אותי איך לחיות?!
ואתם מעזים להעביר ביקורת?!
אתם שופטים אותי?
ואותו? אותנו?!
באיזו זכות?
לא. אני לא יפת נפש. אני גם לא מתיימרת להיות.
אני לא מציירת ילד עני ומזילה דמעה על התמונה.
אני לא מתרברבת בסיפורים על התרומה והעזרה שלי לחברה.
וזה גם לא מעניין אף אחד.
גם לא אותכם.
בעצם לא מעניין אותכם כלום מלבדכם.
אז למה אתם מתערבים?
למה להרוס?
כואב לכם?
זו הקנאה שזורמת לכם בוורידים?
אני צוחקת לכם, שמעתם?!
אני צוחקת לצורת החיים המרובעת שלכם,
אני צוחקת לתנועה שלכם עם הזרם,
אני צוחקת לחוסר המחשבה,
אני צוחקת לקנאה שלכם בנו
שנובעת רק מהעובדה
שאנחנו מתעלמים מכם, שאנחנו חושבים לבד...
אני צוחקת לתפיסה המעוותת שלכם.
אני צוחקת לעצם קיומכם!
הלוואי וזה יכול הייה פשוט לזרום...
הלוואי ולא הייתם.
ואתה,
נסה להתעלם מהם. נסה להשאר מהבודדים שאני מעריכה.
אל תהייה כמוהם.
הצחוק שלי מהדהד פה בחדר...
אני בזה לכם,
שמעתם?!